נראה שעל העוול שנעשה למשפחת אדרי מאריאל שום דבר כבר לא יוכל לכפר. אל היגון שפרץ לחייהם לאחר מות בנם, הצטרף לאחרונה גם העלבון. אורון אדרי, לוחם הימ"מ, נהרג לפני 4 שנים במהלך אימון רכיבה על אופנוע בעת שהיה בכוננות. הוא נשא ביפר והיה מוכן להקפצה לכול מקום בכול רגע. אך הם אינם מוכרים כמשפחה שכולה שזכאית לפיצוי ולשיקום מטעם משרד הביטחון
מהיום שבו הגיע אורון לימ"מ (יחידת העילית של משמר הגבול) הוא סומן כהבטחה, כמי שעתידו לפניו. הוא הגיע לשם לאחר שירות ביחידת שלדג ובסיירת גבעתי, ושאף לשרת כלוחם בצוותים הרכובים על אופנוע. אלו שמגיעים ראשונים לכל אירוע ואמורים להוות חיץ בין המחבלים לאזרחים.
הוא קנה אופנוע על חשבונו, וציוד רכיבה שעלותו 18 אלף שקל. יש בימ"מ את הציוד הזה, אבל מקבלים אותו רק שמגיעים לרמה המקצועית הגבוה ביותר. רק לאחר כמה שנים בהם מתאמנים בכל דקה פנויה ויורקים הרבה דם.
הנורמה שקיימת ביחידה היא ברורה: על הלוחמים להתאמן כמה שיותר זמן ובכל הזדמנות שיש, כולל בשעות הפרטיות. וכך כתב גידי פרדר מדריך לרכיבת אופנועים מתקדמת ביחידה: "במשך כל תקופת היכרותי עם אורון עודד אותו צוות ההדרכה לרכוב על אופנוע שיזדמן לידיו בכל הזדמנות שתיקרה על דרכו. וזאת בפירוש על מנת לתרום ליכולתו האישית והמבצעית כאחד".
אורון, כראוי ללוחם רציני וממושמע, הקפיד למלא אחר ההוראות והלך להתאמן גם בחופשות. גם בחופשה האחרונה הוא נסע לאזור בית שמש שידוע כמועדף לאימוני רכיבה בקרב לוחמי הימ"מ.
ביום שישי ה 4 לאפריל 2008 יצא אורון מביתו לכיוון איזור האימונים. "אורון נסע למקום הזה לא פעם ולא פעמיים ולא עשר", אומר אביו יוחנן אדרי. "הוא לקח איתו את הביפר את ציוד הלחימה והרכיבה ששימש אותו גם בפעילות המבצעית ונסע". במהלך האימון, כשהגיע לעיקול חד בכביש, החליק האופנוע ואורון נהרג כתוצאה מהחבטה במעקה הבטיחות.
ביום רביעי, יומיים קודם לכן, החליט מפקד היחידה לבחור בו כלוחם מצטיין ולהעניק לו אות הצטיינות בטקס יום העצמאות במעמד נשיא המדינה. אורון לא ידע מזה. על כך התבשרה המשפחה רק לאחר מותו. אורון נקבר בטקס צבאי מכובד בבית העלמין הצבאי ברמלהועל המצבה נכתב נפל בעת מילוי תפקידו.
אלא שבינתיים התברר שלהצדיע לאנשים זה דבר אחד, אך לפתוח את הכיס זה כבר דבר אחר. חודשיים חלפו וקצין התגמולים של משרד הביטחון החליט שלא להכיר במשפחת אדרי כמשפחת חלל כוחות הביטחון.
"כשהם אמרו לי בטלפון אנחנו לא משפחה שכולה, שלושה ימים שכבתי במיטה ולא אכלתי" אומר לי יוחנן. "אורון הלך באותו יום שישי להתאמן. מה שעניין אותו להתמקצע ולהיות הכי טוב שיש. היה איתו חבר מהיחידה ועוד שני חברים מהצוות היו צריכים להצטרף לאימון. זה לא נקרא בעת מילוי תפקידו?".
הוא התאמן בחופשות על בסיס קבוע?
"בוודאי. זה מה שדרשו ממנו. הוא היה יצא לריצות ויצא לכל סוגי האימונים בחופשות שלו. בגלל שהוא היה "קוף טרור", הוא היה יורד בחבלים מגבהים עצומים. בחופשות שלו הוא סיכן את עצמו עשרות פעמים.
"אגב, כל מי שקצת מכיר יודע שביחידה הזו אין באמת חופש. לכל מקום שאתה הולך אתה צריך להודיע. ההקפצה לפעילות במהלך חופשה היא דבר שגרתי".
בעבר, נחשב כל מוות של חייל או איש כוחות הביטחון כמוות "עקב השירות", גם במקרים של תאונות דרכים בחופשה, מחלה ואף התאבדות. אלא שבשנת 1988 שונה החוק ונקבע כי כלל זה יהיה תקף רק על חיילים בשירות סדיר.
על פי החוק כיום, כל איש כוחות הביטחון יכול להיקבר בבית עלמין צבאי. אך רק אם המוות התרחש במהלך מילוי תפקיד תהיה המשפחה זכאית לתגמול ולשיקום ולהכרה כמשפחתו של חלל צה"ל. במקרה של אורון הסביר משרד הביטחון שאין קשר בין מותו לבין השירות ולכן הם אינם זכאים לתגמולים.
"זה אבסורד שחייל שיוצא לחופשה בחו"ל ונהרג מכירים במשפחה. חייל שיוצא שיכור מפאב ונהרג בתאונה מכירים במשפחה. אבל איש כוחות הביטחון שיצא להתאמן משפחתו לא זכאית להכרה?"
משפחת אדרי פנתה לבית משפט השלום, אך שם צידדו בעמדת משרד הביטחון. השופט סיכם כי מותו של אורון אדרי הוא אבידה גדולה לימ"מ ולמשטרת ישראל, אך בחר להשאיר את החלטת משרד הביטחון על כנה.
נקודת אור שיוחנן מציין לאורך כל השיחה איתו זו היחידה של אורון עליה יש לו רק שבחים לומר: "הצוות שלו הם בני בית אצלנו, ממש כמו משפחה. מי שהיה מפקד הימ"מ אז, ניצב יורם הלוי שכב על הגדר בשבילנו. כך גם קצין הנפגעים רפ"ק גבי יונה. למזלנו יש גם אנשים כאלה.
אלא שכאן לא נגמרו תלאותיה של המשפחה. שבועיים לאחר מותו הגיע לביתם מכתב ממד"א שנפתח במילים "לכבוד אורון אדרי", הנידון הוא בקשה לתשלום על הטיפול בו בסך 586 שקל. "כמה ימים לפני יום הזיכרון הם שלחו לי את זה" אומר יוחנן. " בלי טיפת רגישות הם כתבו מכתב לכבוד אורון ועל אותו מסמך הם מציינים שנקבע מוות".
"מה שעוד מקומם זה שלא הם טיפלו בו אלא זק"א, ומי שקבע את מותו זו רופאה מבית חולים הדסה".
ארבעה חודשים חולפים, שוב נוחת מכתב בתיבת הדואר ושוב "לכבוד אורון אדרי". הפעם זה כולל ריבית והצמדה הסכום לתשלום הוא 591 שקלים.
עוד חצי שנה עוברת ואורון אדרי מקבל מכתב ובו חוב על סך 628. אלא שהפעם כבר יש איום : "היה והחוב לא יוסדר יאלץ מד"א לנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותו".
אבל נדמה שלשיא הגיעו הדברים במכתב שהתקבל לפני שמונה חודשים. הפעם: "התראה אחרונה לפני ביצוע עיקולים". החוב טפח ל 1200 שקל ובין האיומים שהוזכרו: עיקול מטלטלין, עיקול חשבונות בנק, עיקול תכניות חיסכון ועיקול זכויות בחברת ביטוח. הובהר גם כי "גביית החוב תתבצע ללא התראה נוספת". ונכתב ש "תחויב בהוצאות נכבדות על עלות ביצוע העיקולים".
"תבין, באמת שזה לא הכסף", הוא מסביר. "פשוט מפריע לי חוסר הרגישות, לחשוב שמן הסתם עוד אנשים צפויים לעבור את מה שחוויתי. לכן אני אעשה הכול שזה יפסק, שמישהו יכניס טיפה עדינות בכל הדורסנות של הביורוקרטיה".
בבית המשפחה בולטת בכל מקום הנצחתו של אורון. תמונות ואיורים שלו מעטרים את הקירות. ציוד הלחימה מהיחידה ותעודות הצטיינות נחים להם בתוך ארון מיוחד שהוקדש לזכרו. את האופנוע של אורון, שחלקו הקדמי התרסק כתוצאה מהתאונה הקטלנית, שם יוחנן בתוך אקוואריום בגינה.
"הדרך שלנו להתמודד זה להיזכר בו. כשאני חושב מה הוא היה אני מתמלא גאווה".
איזה תכונות הכי אפיינו אותו?
"הייתה בו הרבה צניעות. אני לא חושב שזה נפוץ שילד בן 26 לא צועק, לא מרים את הקול, לא משתחצן. ולא שאין לו במה. אף פעם הוא לא השוויץ בזה שהוא בימ"מ. רק אחרי שהוא הלך הבנתי כמה הוא היה משמעותי ואיזה חלל הוא הותיר".
איפה המוות של אורון תפס אותך?
"הייתי בבית, וקיבלתי את ההודעה שעה וחצי לפני שבת. הודענו לכולם שלא יבואו לנחם כי נקבור אותו מוצאי שבת. למרות זאת, הגיעו בשבת המון אנשים לבית ובמובן מסוים זו הייתה שבת יפה".
תסביר.
"אני אדם מאמין. ה' נתן ה' לקח, יהי שם ה' מבורך. הוא העמיד אותי בניסיון ולא נשברנו. זה לא שלא בוכים ולא נופלים ובהחלט החיים זה עד אורון ומאורון. אבל קיבלנו את הדין. את אורון איבדתי. כואב אבל מתמודדים. דווקא העלבון שעברנו אחר כך כמעט ושבר אותנו".
ממד"א נמסר בתגובה: ""ברגע שנודע כי מדובר בשוטר שנפל בעת שירותו, מד"א הפסיק מיידית את הליכי הגבייה. לפנים משורת הדין ובהתחשב בנסיבות, הטיפול בנושא הועבר לידי הגורמים המטפלים בכך במשטרת ישראל. מד"א מצר אם למשפחת המנוח נגרמה עוגמת נפש."
ממשרד הביטחון נמסר בתגובה: "משרד הביטחון משתתף בצערה של משפחת אורון אדרי ז"ל שנהרג בתאונת דרכים, אך בד בבד מבהיר כי הוא מחוייב לפעול על-פי חוק.
חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) תש"י- 1950, קובע זכויות לבני המשפחה באם המוות ארע עקב שרותו.
בהודעת החלל שהתקבלה מהמשטרה נכתב כי אדרי ז״ל נהרג בתאונת דרכים באופנוע ולא בתפקיד.
אורון ז"ל, שנספה בתקופת שרותו, הובא לקבורה צבאית עפ"י חוק בתי קברות צבאיים, אך עפ"י חוק משפחות חיילים נדחתה פניית המשפחה להכרת בזכויות הואיל ועפ"י המסמכים שהובאו בפנינו לא נמצא קשר בין שרותו לנסיבות מותו.
ההורים ערערו על ההחלטה לועדת הערעורים בבית משפט השלום, ונדחו. הוגש ערעור מטעמם לבית המשפט המחוזי.
לאחרונה העביר עו"ד מטעם המשפחה "ראיה חדשה" שנמצאת בימים אלה בבירור משפטי".
כתבתו של אלירן קרסנטי
מתפרסמת במוסף השבת של ידיעות פתח תקווה
של רשת ידיעות תקשורת