כך נטען בדו"ח מצב המדינה לשנת 2014 שמפרסם הבוקר מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל. יואל נוה, הכלכלן הראשי במשרד האוצר טוען, כי דוח זה עומד בסתירה לממצאי הלשכה הלמ"ס שטוען בעקביות, מזה שנים, שעל פי סקר ההוצאות וההכנסות של משקי הבית, רוב משקי הבית מסיימים את החודש במאזן חיובי, כאשר ב-2013 סך ההכנסות ברוטו של בית ממוצע עמדו על 20,586 שקל, בהשוואה לצריכה של 18,060 שקל, כולל תשלומי חובה למסים
כ-80% ממשקי הבית בארץ מוציאים יותר משהם מכניסים כך נטען בדו"ח מצב המדינה לשנת 2014 שמפרסם הבוקר מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל. הדו"ח מתייחס לנתונים שנאספו ב-2011, ומחקרו של הכלכלן איתן רגב מצביע על כך שההכנסה הממוצעת למשק בית הייתה נמוכה מההוצאה הממוצעת הכנסה של 19,653 שקל בחודש לעומת הוצאה של 20,596 שקל בחודש.
יואל נוה, הכלכלן הראשי במשרד האוצר טוען, כי דוח זה עומד בסתירה לממצאי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס). לדבריו, "היום התפרסם הדוח השנתי של מרכז טאוב, ובו נטען ופורסם בהרחבה בתקשורת, כי 80 אחוזים ממשקי הבית בישראל מוצאים באופן חודשי יותר מהכנסותיהם ועל כן לא 'סוגרים את החודש'. נתון זה עומד בסתירה לממצאי הלמ"ס שטוען בעקביות, מזה שנים, שעל פי סקר ההוצאות וההכנסות של משקי הבית, רוב משקי הבית מסיימים את החודש במאזן חיובי".
שוני בהתחשבנות
נוה מסביר, כי הסתירה בין דוח טאוב לבין הלמ"ס נובעת מהשוני בהתחשבות בנתוני ההשקעה של משקי הבית בנכסים פיננסיים ובנכסים קבועים, כאשר הרוב המוחלט של השקעה בנכסים קבועים, על פי סקר ההוצאות, הוא על נדל"ן. "בעוד הלמ"ס, לצורך חישוב המאזן החודשי, משווה הכנסות מול הוצאות, מרכז טאוב משווה בדוח שפורסם בין ההכנסות להוצאות בתוספת ההשקעות", הוא מציין.
תרשים מדוח טאוב
לדברי נוה הגישה הנכונה מבחינה כלכלית הינה גישת הלמ"ס, "כך לדוגמה, משק בית שהכנסותיו החודשיות מסתכמות ב-10,000 שקלים והוצאותיו השוטפות הן 9,000 שקלים יכול בחודש נתון להשקיע בנכס פיננסי בהיקף של 2000 שקלים. לפי גישת מרכז טאוב משק בית זה סיים את החודש במאזן שלילי בעוד למעשה היה לאותו משק בית חיסכון חיובי בחודש הנתון. ההחלטה של אותו משק בית להשקיע יותר מהחיסכון השוטף שלו הינה החלטה אוטונומית ואינה משקפת חוסר יכולת של 'לסגור את החודש'".
השקעה פיננסית והשקעה בנכסים קבועים
עוד טוען נווה, כי מבחינה זו, יש להתייחס באופן זהה להשקעה פיננסית ולהשקעה בנכסים קבועים. "כך לדוגמה, כאשר משק בית מחליט אם לרכוש דירה הוא עומד מול שתי אלטרנטיבות: להשקיע את חסכונותיו בנכסים פיננסיים וליהנות מהדיבידנד ומעליית בערך הנכסים, במקביל לתשלום שוטף על שכר דירה, או לחלופין להשקיע את החסכונות בדירה למגורים ולהימנע הן מתשלום שכר דירה והן מהרווחים הפיננסיים האלטרנטיביים. זוהי החלטה בין שני אפיקי חיסכון שקולים ויש להתייחס אליהן באופן זהה.
"על כן, ההשוואה הרלבנטית על מנת לבחון האם המאזן הממוצע של משקי הבית הינו חיובי או שלילי היא בין ההכנסות וההוצאות השוטפות. מבחינה זו, כפי שפרסם הלמ"ס בעקביות, משק הבית הממוצע בישראל מצוי במאזן חיובי כאשר ב-2013 סך ההכנסות ברוטו עמדו על 20,586 שקל, בהשוואה לצריכה של 18,060 שקל, כולל תשלומי חובה למסים".
משמעות הנתון היא כי ההוצאות החודשיות של משק בית בישראל – כולל צריכה, תשלומי מסים, חיסכון ופירעון משכנתה – היו גבוהות בכ-1,000 שקלים מההכנסות, שכוללות שכר ברוטו, שווי דירה ורכב, קצבאות ותמיכות ופדיון קרנות.
ישנם מגזרים עם פערים גדולים
נוה טוען, כי התופעה רווחת בכל המגזרים, אם כי לא במידה שווה: "בעוד שבקרב יהודים לא חרדים עומד הפער בין ההוצאות להכנסות על 864 שקל, ובקרב נוצרים הוא עומד על 671 שקל בחודש, בקרב מוסלמים נרשם פער של 1,919 שקל בחודש בין ההוצאות להכנסות. בקרב הדרוזים נרשם פער ממוצע של 2,217 שקל בחודש. המגזר שבו נרשם הפער המשמעותי ביותר בין ההוצאות להכנסות הוא המגזר החרדי, שבו עלו ההוצאות על ההכנסות בסכום ממוצע של 3,209 שקל בחודש.