בממשלתו השניה של מנחם בגין ז"ל הוחלט כי בראשית ספטמבר 1982 יתחיל צמצום הדרגתי של מספר הטיסות בשבתות ובחגים, עד שאלה ייפסקו לחלוטין בינואר 1983
כל מי שנוחת בנתב"ג ביום שישי אחר הצהריים יכול לראות עשרות מטוסי אל על חונים מסביב לטרמינל 3 ובמגרשי חניית מטוסים נוספים. דוגמה בולטת לטרגדיה של אל על, שפעילותה שותקה במשך סופי השבוע ובחגים, בגין החלטה פוליטית-דתית. הפיכתה לחברת תעופה נכה, משבשת את פעילותה הסדירה, גורמת הפסדים ומביאה אליה צרות, כפי שהיה לאחרונה בטיסות מניו יורק, שנחתו באתונה, במקום בנתב"ג.
עד 1983 טסה אל על בשבתות וחגים, אך שמרה על כשרות קפדנית של האוכל והמשקאות שהוגשו במטוסים. חילונים, חובשי כיפה וחרדים טסו במטוסיה, תוך כיבוד הדדי של איש באמונתו יחייה. איש לא העלה בדעתו, שתופל על החברה גזירה פוגענית, שמשבשת את פעילותה המבצעית עד היום הזה.
החרדים תבעו שאל על תושבת בשבת כמעט מאז ראשית ימיה המדינה, אבל הם נהדפו על ידי הקואליציות של בן-גוריון, שרת, אשכול, מאיר ורבין. שרי התחבורה השיבו כי אל על לא תוכל להתחרות עם חברות תעופה זרות אם תטוס רק ארבעה, או חמישה ימים בשבוע.
לאחר בחירות 1981 עם הקמת ממשלתו השנייה של מנחם בגין, נכלל בהסכם הקואליציוני הסעיף שקבע, כי הטיסות יופסקו. אחר כך תבעו החרדים לממש את ההבטחה. הוקמו ועדות לבדיקת הנושא: אלה הצביעו על הנזק הכלכלי שייגרם לחברה. על פי אחת ההערכות דובר אז על נזק של בין 30 ל-40 מיליון דולר בשנה. זה לא מעט, לחברה שהתקשתה להתמודד גם כך.
אגודת ישראל הייתה נחושה בתביעתה. בגין לא רצה בהתפרקות ממשלתו. המחלוקת עוררה ויכוח ציבורי ער. אנשי הליגה למניעת כפיה דתית ערכו הפגנה בירושלים, והזהירו כי סגירת אל על היא ראשית הגטואיזציה של המדינה. גם העובדים הזהירו במודעות מפני התקדים המסוכן.
בסופו של דבר הוחלט כי בראשית ספטמבר 1982 יתחיל צמצום הדרגתי של מספר הטיסות בשבתות ובחגים, עד שאלה ייפסקו לחלוטין בינואר 1983. הפסדי אל על גדלו. וחברת התעופה הזרות קלטו בשמחה את הנוסעים החילוניים, שמספרם רק הלך וגבר ככל שעלתה רמת החיים ונסיעה לחו"ל הפכה לבילוי מקובל בשכבות רחבות בציבור.
מאז היא נחשבת לחברת תעופה נכה, הפועלת, רשמית, חמישה וחצי ימים בשבוע (בימי חג עוד פחות), במקום שבעה ימים מלאים, כמקובל בעולם התעופה. מעשית מדובר בכפיה, שלא הסתפקה באיסור השבתות והחגים אלא נכנסה לתחומים נוספים, בדרישה להתנהג לפי הילכות דת מחמירות. כגון הדרת נשים, ובעיות נוספות.
ההפרטה לא שינתה את האיסור
כשהופרטה אל על והפכה לחברה ציבורית בשליטה פרטית עם מניית זהב של המדינה, חשבו רבים כי הגיעה העת לשנות את ההחלטה ולאפשר לחברה לפעול שבעה ימים בשבוע, תוך שמירה על כשרות האוכל, כפי שהיה נהוג כשהחברה פעלה בעבר שבעה ימים בשבוע. אבל, הלחץ העצום של חרדים, דתיים ואפילו מסורתיים השפיעה על בעלי השליטה והחברה המשיכה לא לטוס בשבתות וחגים. הכל כדי לרצות את אנשי הדת, שפשפשו בכל אורחות החיים בחברה, אם כי תחזוקת המטוסים המשיכה להתנהל בשבתות וחגים, ובעקיפין מתבצעות מדי פעם טיסות בשבתות שלא "נחשבות" אל על בקוד ארקיע וישראייר. ישראבלוף מושלם.
אבל בכללו החברה לא טסה בשבתות וחגים ומשלמת הון עתק בגין אגרות חניה מיותרות בארץ ובחו"ל עבור המטוסים החונים מיום שישי אחר הצהריים ועד מוצאי שבת. ניתן לומר שלוח הטיסות של החברה משובש בגין השבתה זו לאורך כל השבוע וגם מונע מהחברה להצטרף לבריתות תעופה חשובות.
כשחרדים טסים בחברות זרות ומקבלים את קופסאות האוכל הכשר למהדרין שלהם, הם אוכלים לא פעם סמוך לנוסעים האוכלים אוכל לא כשר, על מגשי המושבים הלא כשרים ואיש לא פוצה פה. באל על הם מרגישים כי הכל מותר.
החזרה לימים ההם של טיסות בשבתות וחגים, היא לא רק צורך תיפעולי ופיננסי, היא צורך לעשיית שלום בית, בין כל המגזרים של היושבים בציון.