בית אל – לא מוכנים יותר לחיות בצל הטרור

אילו היית גרה בתל אביב ולא בבית אל, אני שואלת את דניאלה שהאוט תושבת בית אל שבנה בן התשע נפצע מזריקת אבנים לפני כמספר חודשים , את חושבת שמשהו היה משתנה?

תראי, היא עונה לי.. אם היום אני אבוא לגור ליד אמא מתל אביב, זו השמאלנית שמתנגדת לקיום הקהילה היהודית בבית אל ובשומרון ,הייתי שואלת אותה רק שאלה אחת, את חושבת שזה ייפסק? שערבים יתחילו לאהוב אותנו או את הילדים שלנו? את באמת חושבת , הייתי שואלת אותה היא ממשיכה שהערבים יקבלו את קיומנו ושהבעיה היא איפה אנחנו גרים?! הייתי מזמינה אותה לבדוק בהיסטוריה של העם היהודי ומבקשת לראות נקודת אור אחת שתצדיק את המחשבה הזו.

הערבים לא רוצים אותנו כאן נקודה. והגיע הזמן להפסיק להיות תמימים ונאיביים, להפסיק לנסות לרצות את האמריקאים ולהבין שאנחנו צריכים למגן את עצמנו, לעטוף את עצמנו בגאווה יהודית ולא במסכנות , בורא עולם ישמור עלינו לא אובמה.

לפני מספר חודשים , נפגע בנה הן התשע של דניאלה בלחיו מזריקת אבנים ליד גדר היישוב. נערים ערבים מבית הספר באזור ג’ילזון פיתחו לעצמם הרגל של זריקת אבנים על ילדים, על תושבים ולמעשה על כל יהודי.

שני בניה של דניאלה יצאו לשחק בחוץ עם החברים והלכו ללא רשות לצפות בנערים הערבים זורקים אבנים. הבן הקטן שלה נפצע וקיבל טיפול רפואי במקום. הבן השני כבן שמונה עשרה זכה באבנים כאשר נסע בכביש ליד הבית.

כמה אפשר להיות סובלניים? היא שואלת אותי? הצבא לא מגן עלינו, אנו חשים חשופים ופגיעים אך יחד עם זאת איננו מוכנים לשבת עטופים בצמר גפן בבית ממוגן , אנו רוצים לחיות, ללכת לעבודה, לשבת עם הילדים בגן שעשועים. מה כבר ביקשנו?!

סגרו לנו את כביש רמאללה בתואנה כי מסוכן מדיי שם, צומת אדם גם הוגדרה כצומת מסוכנת.. כל כביש כאן באזור מסוכן, המצב הוא בלתי נסבל ואני כאם לילד שעוד מעט מתגייס, צריכה לראות חייל חוטף אבנים ומבקש רשות בקשר להגיב.. אנחנו האימהות לא מגדלות את הילדים שלנו כדי שימותו בצבא בכדי לרצות את אובמה. לחיילים שלנו, אסור להגיב היום, הם חסרי הגנה אז כיצד יגנו עלינו?

המצב החמיר בשנה וחצי האחרונה , מאז שהחליט הצבא מסיבה שאיננה ברורה לפתוח מחדש את ציר 60 לתנועת ערבים. שוחחתי עם שי אלון, ראש מועצת בית אל הנכנס ושמעתי הרבה תסכול וזעם בדבריו, אני רוצה להגן על התושבים שלי, הוא אומר. החיילים נחמדים, אומרים יפה לתושבים שצריך להגיב בעדינות, שאין צורך בעוד הסלמה. אבל כאן חיים תחת אש. ואי אפשר משום הפחד מהסלמה לא למגר את התופעה.

כפי שאמרה לי דניאלה, אם הצבא לא שומר עלינו, כיצד הוא מתפלא שאנשים מנסים להתגונן לבד? אנחנו לא רוצים בעיות ולא מחפשים רעש ובלגן, מחפשים רק לחיות בשקט, בשלום עם הערבים. אין לנו כל עניין במלחמות האלו איתם.

בתקופה האחרונה, יש הרבה מעצרים בבית אל של נערים יהודים. הם רואים כל יום את הערבים מתגרים בהם, זורקים עליהם אבנים ומנסים לטבוח אותם. הצבא בקושי מגיב, אך הם נעצרים. דווקא הילדים שלנו. את התמונות של הנערים שפצעו את הבן שלי יש לצבא. המח”ט לחש לי באוזן, אל תדאגי, נתפוס אותם. עד היום הם לא נעצרו. אבל הילדים היהודים כן. אני בטוחה שלא היינו מתגוננים אם לא היה צורך ואם הצבא היה עושה את עבודתו. אני, מזמן איבדתי את האמון בצבא. היא אומרת.

שוחחתי עם דובר צה”ל בטלפון שהסביר את המורכבות בבית אל, סיפר כי בשנים האחרונות , ניתן לראות שליטה חיובית יותר של הצבא, אזורים שבעבר ענו להגדרה של אזורים מסוכנים , אינם עוד כאלו.. שלא צריך להסתובב עם שחפצים . עניתי לו בשאלה רטורית , אין כל היגיון לומר שהעובדה שלא מסתובבים עם שחפץ היא הטבה.. זוהי זכותו של כל תושב ישראלי לחיות ללא שחפץ . דובר צה”ל  הבין את המורכבות של המצב, הן מבחינת החיכוך היום יומי עם הערבים ומעורבותו של הצבא במקום. בכל יום שישי מתקיימת היערכות מוגברת לקראת הפרות הסדר מאזור ג’ילזון, אנחנו עובדים קשה הוא אומר וצריכים להבין את הרגישות באזור בית אל .

תגובתו הרשמית של דובר צה”ל היא “צה”ל נוקט בפעולות יזומות כל העת במטרה לשמור על הביטחון והשקט של התושבים. כל החלטה באשר לפתיחתו או לסגירתו של כביש 60 תתבצע בהתאם להערכת מצב.”