יפעת אריאליבנימין נתניהו , על דבר אחד יסכימו אוהדיו ומתנגדיו, מדובר בראש ממשלה שייזכר לדורות רבים. את סוף הסיפור עדיין איננו מכירים , אך השתלשלות האירועים והתסריטים האפשריים, לא יביכו אף תסריטאי טוב. מדובר בגאון פוליטי שמניעיו אינם ברורים לעולם עד תום, הוא נוהג להותיר מספר שפנים בכובע נסתר מהעין ובדרך כלל, השפנים האלו מופיעים ברגע הנכון ביותר בתזמון מושלם כמו של מנצח על תזמורת פילהרמונית.
הוא מושך בחוטים בגמישות רבה ומפעיל "בובות" במערכת הפוליטית בישראל בדיוק לפי רצונו. מדובר בכישרון פוליטי יוצא דופן משולב עם כוח מנהיגות שסוחף אחריו כחמישים אחוז מתושבי המדינה שטוענים שגם אם הם היו רוצים לבחור בראש ממשלה אחר, אין לנתניהו תחליף.
האמת היא, שלא שמעתי על אדם בעל כישרון פוליטי שמתקרב לכישרונו של נתניהו, או אדם שמצליח לשנות את המפה הפוליטית באלגנטיות כמותו. כמובן שיש בעיות, העם רואה אותן ולכן החלק השפוי שבעם מבין את הבעיות העומדות מולנו בשלב הזה. לדוגמא, האם ישראל תלך לבחירות שוב רק משום שהמצב נכון לנתניהו שבדיוק במקרה הוציא שפן שנקרא "איחוד האמירויות" מהכובע ודחס פנימה חזרה את שפן "החלת החוק הישראלי ביו"ש." נתניהו טוען שהוא לא הכניס את השפן הזה עמוק מדיי בחזרה בתוך הכובע, אבל יש כאלו שקשה להם להאמין לו.
מצד אחד, ידוע שפוליטיקאים לא נוטים לקיים הבטחות, מצד שני, ראשי ההתיישבות אינם מתכוונים לוותר והביאו מכתב מהרב לבנון רק אתמול, בו הוא טוען כי דחיית הריבונות היא סכין בגב ההתיישבות היהודית ביו"ש.
צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ
מדובר באיש שיודע להזיז את כלי המשחק הפוליטיים במדינה לפי צרכיו ועובדה, שכששואלים את ראשי ההתיישבות הזועמים האם יצביעו לליכוד הם לא מהססים ועונים כן. התירוץ שלהם הוא כמובן "הליכוד זו מפלגה ולא אדם אחד". אבל, כשמצביעים לליכוד בוחרים שוב נתניהו, אותו אחד אותו הם מאשימים ב"הונאת המאה", או ב"סכינים בגב", בחוסר אמינות ובזלזול בהבטחת בחירות.
בסופו של יום, טוען נתניהו שהאשמה על אי החלת הריבונות נופלת גם על ראשיהם של ראשי ההתיישבות שלא נתנו מבחינתו למהלך להתחיל. בראיון שנתן לבועז גולן בערוץ 20 אמר נתניהו " אני לא מבין את הביקורת מההתיישבות, הרי הם התנגדו לריבונות." במשפט הזה, ניתן לראות עד כמה חכם האיש הזה. הוא מציג בעיני הציבור מצג שמתאים לו , יש בו חלקי אמת אך לא אמת שלמה. האמת השלמה היא כי ראשי ההתיישבות מעולם לא התנגדו לריבונות אלא, לתכנית טראמפ שיוצרת מדינה פלסטינית בלב השומרון ומובלעות יהודיות בליבה של מדינת טרור.
נכון שהיו לפי ההסכם ארבע שנים של משא ומתן, נכון גם שהדרישות שהציבו האמריקנים לפלסטינים היו לא הגיוניות ולכן, לא היה סיכוי רב להקמה בפועל של מדינה כזו. אבל המתיישבים הם אנשי אידיאולוגיה ולכן, לא יכלו להסכים גם במחשבה ובטח שלא בהצהרה, על הקמה של מדינה כזו.
כשנתניהו ראה שהמצב מסתבך, מיד הוא מצא שפן מוצלח לא פחות שיקנה את ליבו של העם ויעצבן מספיק את הרשות הפלסטינית. הסכם הנורמליזציה עם איחוד האמירויות, הוא הצלחה גדולה ממספר כיוונים : הסכם כלכלי מופלא, הסכם פוליטי חכם , הסכם עם מדינה שאיננה מדינת אויב, הוא גם הסכם קל יותר ובעיקר, הסכם שמוכיח לרשות הפלסטינית שהיא איננה חשובה כל כך בעיני מדינות מוסלמיות אחרות.
תוך כך, מתנהל נתניהו מול התקפות והפגנות מבית וסובל יחד עם משפחתו מרדיפה פוליטית ואישית מתעצמת. אמנם יש את חסידיו שיתמכו בו ויגנו עליו בחירוף נפש בכל רגע, אך בכל זאת, נתניהו כמה חכם ומוכשר שלא יהיה, הוא רק אדם.
מבחינה משפטית, עתידו של נתניהו לא ברור ולכן, מרבית הסיכויים הם שהוא ילך לבחירות למרות המצב הכלכלי והנפשי של תושבי ישראל בעקבות משבר הקורונה שאמנם מחליש את העם אך לא את המנהיגים ונתניהו יודע יפה כיצד לשלוט בעם, להתעלם בעזרת עור פיל עבה במיוחד מהמתנגדים וממשיך ללכת בדרכו בחשיבה צלולה ובהירה.
לסיכום, אין ספק שמדובר בתופעה ולא רק בראש ממשלה נוסף. את סוף הסיפור, נדע בוודאי וילדינו ילמדו אותו בספרי ההיסטוריה. האם ייזכר נתניהו כמנהיג שהביא את הסכם השלום השלישי למדינת ישראל או כמנהיג שהמערכת המשפטית ניצחה אותו.