בתערוכה זו שלוש קבוצות של יצירות, החושפות את עשייתו האמנותית ועולמו הרוחני של אישי אלף ז”ל, שהלך לעולמו במרץ האחרון.
ציורים בפסטל
“צבעי הפסטל הם חווייה נפלאה בשבילי. הם ישירים… זוהרים, רוטטים, רכים ומתמסרים, יש בהם שקיפות, יציבות ועוצמה, ואני פשוט מאוהב 
בהם… נושאי הציור הם האהבה הזוגית, היופי, ההרמוניה ושמחת החיים, הפלא שבמשיכה האקסטטית בין איש לאישה, השמחה הגדולה והתרוממות הרוח של היות ביחד. התשוקה העזה להתאחד בלב, נפש וגוף, בנשיקה, בחיבוק, בהתחברות, וכאב הפרידה והגעגועים”.
חלק הארי של התערוכה הם ציורי הפסטל של אִישָי. משגילה את הפסטל, הוא היה החומר העיקרי בו הוא יצר. הוא היה מחובר מאוד לחומריות, העדינות והרכות של המדיום. החומריות של הצבע עצמו אפשרה לו זרימה חופשית ורכה.
הוא הגדיר את סגנון ציוריו “מיתולוגיה אישית” (self mythology). יצר שפה אישית של דימויים וסמלים שיצרו נראטיב ייחודי לו. אִישָי התפעל מהטבע, ומהטבע האנושי. את ההתפעמות הזו הוא מניח על הנייר, את עולמו האישי והפנימי, ואת אהבתו ואהובתו, כמעין אוטוביוגרפיה.
בנוסף לדמויות האנושיות, האלמנטים הצמחיים – פרחים, גנים, עצים ושדות מאוד דומיננטיים בציוריו. מה שמעצים את המסר של האמן על העולם ההרמוני והאוטופי שבא לביטוי גם בבחירה בציורים עגולים או אליפטיים. להווייתו של האמן, העגול מוסיף לשלמות, אנחנו חלק מעולם קדמוני והציורים הם מעין חלונות נשמה עגולים.
בסגנון ציורו יש גם הרבה מן האמנות הנאיבית, בה יש פישוט של הבעה, ריבוי פרטים וסצנות אידיליות, עולם של חלום, המצויר בצבעים בהירים ומלאי חיוניות.
פיסול
פיסול העץ של אִישָי פשוט, גולמי, ומוכתב מהראשוניות שבטבע, הרגע בו מתחילים החיים. הוא התבונן בטבע וראה כי הצורות הראשוניות – ביצה, נבט, זרע, עלה – הן תמיד סימטריות. צורות אלה הן מקור ההשראה שלו ואותן הוא מתרגם לשפה אישית, סמלית, בעלת משמעות צורנית ורוחנית רחבה. לדבריו, הארוטיקה גם סימטרית ומתקיימת גם היא בפסלים.
השם הכולל לכל קבוצת הפסלים שלו הוא זרע: “הזרע כתמצית חים, הזרע כמטרת חיים, הזרע כנותן חיים. כל אחד מאיתנו הוא יחיד… לכל אחד מאיתנו תפקיד המיוחד רק לו. רק על ידי הפנמה והתבוננות נוכל כל אחד להיות הוא ולקיים את המיוחד שבו”.
הפסלים הם ביטוי לאותה התפיסה. מאוד מדוייקים ותמציתיים. זרעי חיים.
“שיר השירים שי-אישי“
שירה מקורית בהשראת “שיר השירים” מלווה ב- 56 ציורים סה”כ 72 עמודים.
הספר נכתב ועוצב בשנים 2010-11 לאחר תקופה אינטנסיבית של כתיבת שירים, שיכלול והעשרת השפה.
אישי ראה בו יצירת מופת, תמצית של עבודת חייו.
מצעירותו אהב את “שיר השירים” בשירי שבת וחג ,ריקודי העם וניגוני התקופה- שנות
ה-’50- ’60.
לאורך השנים (ובעיקר מ-2005) חקר את הטקסט המקראי (נעזר גם בספרו של פרו’ יאיר זקוביץ) וככל שהעמיק, כן רבו ה שאלות, ואיתן הרצון לשיר שירים חדש, שירה שכולה דו שיח בין אהוב לאהובה- שירת אהבה.
מבנה הספר מלווה את הטקסט המקראי בחלוקת הבתים והמקצב.
אִישָי, נולד בשנת 1944 בקיבוץ גבע. מגיל צעיר יצר, למד, ואחר כך גם לימד בבצלאל. עבודותיו הוצגו בתערוכות בארץ ובעולם.
אישי שם דגש על יצירת שירת אהבה נקייה ומזוככת מכל גורם שלילי או חיצוני (אחים, שומרים , חומות,היכוני ופצעוני…) וכמו בציוריו יצר עולם ובו זוג אוהבים- באביב נצחי- עולם שכולו אהבה.
בתערוכה העתק דיגיטלי של הספר, שהודפס בכריכה קשה.
פתיחה חגיגית : יום חמישי 29/10/2015 בשעה: 20:00
גלריה אפרת, רח‘ גורדון 21,תל אביב
אוצרת: נגה ארד-אילון