יפעת אריאליההקדשה בלבד מצמררת וגורמת לרצון לתמוך בפרוייקט מופלא באתר headstart. אסף עינצ'י, כותב צעיר ומוכשר מקדיש את ספרו לאמא. אמא האחת והיחידה שהחיים לקחו ממנו מוקדם מדיי.
בכתיבה ריאליסטית מצליח עינצ'י להראות צד סוריאליסטי(חולם) , הכתיבה הריאלית הזו שמשתפת את 
הצד האמוציונלי של הכנת טוסט והמחשבות שחולפות במוחו של היוצר הצעיר נראות על פני השטח,ברורות וריאליות, חושפות בפנינו כותב עמוק שמקיים מטאפורה עם טוסט ומרכיביו. אעז לומר שהאומץ בהאנשה של עגבניה ומלפפון בצירוף רגשות עזים כיאוש, מאמץ ושוב, המוטיב העיקרי – אמא. מדובר בטוסט הרגשי ביותר שתפגשו.
"אני מכין לי טוסט עם קוטג', גבינה צהובה, מלפפון, עגבנייה, קטשופ, מיונז, זיתים שחורים וממרח עגבניות מיובשות בשמש (שאת זה אף פעם לא הבנתי. שירשמו עגבניות שזופות וזהו). אחרי שאני מכניס את זה לטוסטר, אני נזכר שיש קופסת תירס בארון. אני מוציא את הטוסט לפני שהטוסטר גורם לי לכוויה דרגה שלוש, מוסיף כמה גרעיני תירס ומחזיר את הטוסט בחזרה. אני מחכה דקה ומוציא. אין לי כח לחכות. הגבינה אפילו לא מותכת וזה ממש לא מפריע לי. בין הביס השני לשלישי אני קולט בזווית העין את אבא מחווה פרצוף מיואש. אני ממקד את עיניי שוב בטוסט ואוכל את הכל בלי להתאמץ. אמא אומרת שאני נראה בקריז."
"המשוגע האחרון שנותר שפוי" זכה ב"פרס סמיט" הוא ספרו הראשון של היוצר הצעיר אסף עינצ'י. עינצ'י רוצה להוציאו לאור בכדי שבפעם הבאה ש"יקפוץ לקפה" הוא יראה את הספר שלו אצלכם בשירותים(ומוסיף טוב.. לא רק בשירותים")
הספר מספר את סיפורו של אורן – נער מתבגר – שבאופן מרגש, מצחיק ורומנטי, משתף בחוויות ובתהפוכות רגשיות ומיניות המעצבות אותו. אורן מתאהב, מתאכזב, נופל, נופל, נופל וקם, שוב מתאהב ושוב מתאכזב וכשמגיע המשבר הגדול של גיל הנעורים, הוא חייב לבחור בדרך הנכונה. דרך שתוביל אותו, אולי, לשקט הנפשי, לשלווה, לאושר ולשלמות הפנימית שהוא כל כך מחפש.
אורן, יצור עמוק, מורכב והפכפך, מפליא לעשות כשהוא נותן דרור לדיאלוג משעשע שהוא מנהל עם עצמו. הוא משתף את מחשבותיו ותחושותיו האמביוולנטיות לאורך התקופה כולה, כאשר אלו משפיעות עליו מקצה לקצה. הוא לומד דרך החוויות בחייו ולא מאבד תקווה כמעט בשום שלב של חייו הצעירים. האם זה עוזר לו?!
תרומתו של הספר למתבגרים מעבירה מסר שמעניק למתבגר "שביב של תקווה" אומר עינצ'י. "תכלס, זה התחיל בגיל ההתבגרות. כמו כל אחד ואחת מאיתנו שחווה משבר או חרם, או שניהם, כך גם אורן. כשהוא משקף את משבר גיל הנעורים שלו, צלקת ה"טיפש עשרה" שלנו צצה פתאום. הסיפור של אורן מעביר מסר שנוגע, מזדהה ונותן שביב תקווה לנער המתבגר, הנמצא במצוקה רגשית ונפשית ואולי בכלל עוזר לנו, הבוגרים, להיזכר בחיוך ובערגה באותם ימים שנויים במחלוקת."
ההשראה לכתיבת הספר(חוץ מאמא היקרה)
"הטיול הגדול לדרום אמריקה שינה את כל מה שחשבתי. החוויות המטורפות עוררו בי השראה ואושר כתיבתי. מסע של ילד מבוהל ביבשת קסומה של תרבויות יוצאות דופן, מקומות אקזוטיים, פרי שייקים מופלאים ונופים שגן העדן מכוער לעומתם. חלק ניכר מהספר מתרחש ביבשת זו ושמורה לו חלקה ענקית של כבוד. כבר במהלך הטיול, ידעתי שאני חייב לספר את הסיפור, כדי שכולם ירגישו את מה שהרגשתי."
עינצ'י מספר על פרס "סמיט" בו זכה לאחר שסיים את כתיבת הספר. פרס סמיט נועד לעידוד היצירה העברית" ניסיתי את מזלי ומתוך כמאה כתבי יד שנשלחו לתחרות, נבחר הספר "המשוגע האחרון שנותר שפוי" לעלות לגמר. בגמר, עיניכם הרואות, זכה הספר לצל"ש!"
הקשיים בהם נתקל עינצ'י לאחר שזכה בפרס הם אלו שגרמו לו להקים את דף התומכים בheadstart.העלויות הגבוהות, ההדפסה, העריכה הלשונית, הפקה של אירוע השקה ועוד ועוד בנוסף לעובדה שהוצאות לאור מעדיפות להשאיר אצלן את מרבית הרווחים גרמו לעינצ'י להחליט להדפיס את הספר בהוצאה עצמית "ספרי ניב". הוצאה לאור שתיתן לו את מלוא זכויות היוצרים על הספר."בדיוק כמו שצריך להיות בתרבות יצירה הוגנת."
להאזנה – ראיון באייקאסט עם אסף עינצ'י