“התפשטות נגיף הקורונה היא משבר בביטחון הלאומי בישראל”

כותב אודי דקל, במכון למחקרי ביטחון לאומי. לדבריו, “נדרש לגבש אסטרטגיית התמודדות רב-תחומית, ולמנות מנהל מערכה השולט בכלל המאמצים להשגת בריאות הציבור”

“התפשטות נגיף הקורונה היא משבר בביטחון הלאומי בישראל, ונדרש לגבש אסטרטגיית התמודדות רב-תחומית, ולמנות מנהל מערכה השולט בכלל המאמצים להשגת בריאות הציבור, שמירה על איתנות הכלכלה והחברה, ומוכנות להשלכות האחרות של המגפה”, כותב אודי דקל, במכון למחקרי ביטחון לאומי

הגישה השלבית

בתהליך תכנון אסטרטגי מציע המכון למחקרי ביטחון לאומי רעיון מרכזי לאופן הטיפול במשבר, המבוסס על הגישה השלבית שכוללת:

שלב א’- סגר (השלב הנוכחי) – לשם שליטה בהיקף התחלואה ולהשגת זמן כדי להתאים את יכולות מערכת הבריאות לטפל במספר העולה של הנדבקים, ובעיקר החולים הקשים, ולשפר את הלמידה לאופן ההתמודדות עם הנגיף ותפוצתו.

שלב ב’ – סגר נושם – חיים בנוכחות הנגיף המאפשרים הנעה מחדש של כלכלה, תוך שליטה בתחלואה – המשך בידוד קבוצות ואזורים בסיכון, ובד בבד שחרור לעבודה ולמרקם חיים סביר של קבוצות פחות מאוימות ומחלימות. כדי להקדים את המעבר בין השלבים נדרש להגדיל משמעותית את מספר מכונות הנשמה, לבצע בדיקות המוניות ומהירות, ולהפעיל כלי ניטור מתקדמים למעקב אחרי נשאי הנגיף וסביבתם.

שלב ג’ – מקבילי – מתנהל במקביל לשני השלבים הקודמים, וממוקד בגיבוש אסטרטגיית יציאה מהמשבר, תוך התאמת שגרת חיים חדשה בנוכחות הנגיף, ובד בבד התארגנות לפריצה מחודשת של המגפה.

משבר רב-ממדי

התפשטות נגיף הקורונה יוצרת משבר רב-ממדי בישראל: במעגל הפנימי היא מסכנת את בריאות הציבור, את איתנות הכלכלה והחברה, את היכולת למשילות אפקטיבית, ובחסותה אף מתקיימים תהליכים בעלי פוטנציאל לפגיעה בערכי הדמוקרטיה. אשר למעגל החיצוני, ישראל עלולה להיפגע גם מהתפשטות המגפה בסביבה האזורית הגובלת בה, ובמערכת העולמית. מסמך זה אינו מתייחס להקשרים ולשיקולים פוליטיים, הגם שאלה ללא ספק משחקים תפקיד – בין היתר משום שנגיף הקורונה התפשט בישראל בתקופה שבין מערכת בחירות לבין הרכבת ממשלה.

ללא בקרה של הממשלה והכנסת

התמודדותה של מדינת ישראל עם התפרצות הנגיף התאפיינה עד כה בניסיון למצוא את נקודת האיזון בין שלושה גורמים מובילים: בראש הפירמידה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שנתפס כפוסק אחרון ולעתים יחיד, לרוב על בסיס עבודת מטה של המועצה לביטחון לאומי – המל”ל, ללא בקרה של הממשלה והכנסת; בבסיס המשולש שני גורמים שביניהם מתח – משרד הבריאות, שחותר לצמצם את היקף ההדבקה בקהילה, (כמעט) בכל מחיר, ולשם כך דוחף להשית על האוכלוסייה ריחוק חברתי, סגר ואף עוצר אזרחי מלא; לעומתו, משרד האוצר מנסה לצמצם את הנזקים לכלכלת ישראל עקב עצירת מסחר וייצור וצמצום נרחב ביציאת אזרחים לעבודה, וזאת בעת שניכרות השלכות שליליות חמורות של המשבר בכלכלה העולמית. עד כה, גישת משרד הבריאות גוברת על השיקולים הכלכליים ונקבע כי מטרת העל היא “לשטח את עקומת החולים” ולצמצם את קצב הנדבקים – כך שיוכפל כל חמישה ימים, לא כל יומיים (מצב שבו שרויה איטליה היום). זאת, כדי שלא ייפרץ רף היכולת של מערכת הבריאות לטפל בחולי,  ובפרט להנשים את הקשים שביניהם. מנכ”ל משרד הבריאות, משה בר-סימן טוב, הבהיר כי השטחת העקומה והאטת קצב ההדבקה יסייעו להרוויח זמן, שיאפשר בניין כוח רפואי-טיפולי ולימוד מאפייני המחלה. לדבריו, בכל מקרה מדובר ב”סיפור ארוך”.

מה מצב הסיום הנדרש?

מעבר לניהול המהלכים המידיים, משכו הצפוי של המשבר ופגיעתו המשולבת בבריאות ובכלכלה מחייבת לנהלו כמערכה. גישת ניהול מערכה נגד התפשטות נגיף הקורונה והשלכותיה מחייבת הסתכלות מהסוף להתחלה, כלומר: מהמציאות שאליה יש לחתור בסוף המשבר. מצב הסיום אמור להתאפיין ברכיבים הבאים: פגיעה מזערית בכלכלה והתאוששותה המהירה; יציבות שלטון החוק ושימור סדרי השלטון הדמוקרטי; מספר מתים מוגבל; מערכת הבריאות לא קרסה, ממשיכה לתפקד ובמקביל מיישמת לקחים ונערכת להתפרצות הנגיף הבאה, הצפויה כנראה בסתיו הקרוב; יציבות ביטחונית בזירות השונות; אמון הציבור במערכת נשמר; הציבור מגלה חוסן חברתי. בנוסף, יש לשאוף לכך שישראל תצטייר כ”אור לגויים” – מודל להתמודדות עם מגפה, וכן תהיה בין הגורמים המובילים בפיתוח מענה רפואי וטכנולוגי. בד בבד, רצוי שישראל תשכיל לנצל הזדמנויות חדשות בשוק העולמי, שנוצרו בשל המשבר.