יפעת אריאליידידיה הוא חייל בודד בן 24 שהחליט לעזוב את חייו בברוקלין ולהגיע לישראל "לעשות צבא" אמנם קצת יותר מבוגר מחבריו לפלוגה אבל שמח ומאושר שזכה לשרת את מדינת ישראל.
ידידיה נולד למשפחה דתית המתגוררת בברוקלין, אביו גדל בישראל ואמו ילידת ברוקלין. לידידיה עוד שלושה אחים, הבוגר נשוי ולומד לימודי רפואה בברוקלין ואחיו הצעירים עדיין לומדים בתיכון. ידידיה למד בבית ספר יהודי בברוקלין והשתתף במחנות קיץ של בני עקיבא, בפורים נהג להתחפש לחייל והוא מספר שמגיל צעיר מאוד חלם על יום הגיוס. "אני אוהב את הארץ, ראיתי מה קורה כאן והייתי חייב להגיע לכאן ולהתגייס" הוא מספר.
צילום : דובר צה"ל
"גיליתי לאחרונה שסבא שלי היה בחטיבה 7 (כמוני) הוא מספר ואבא, זה בכלל היה מרגש, הייתי אמור להתייצב בחטיבה 401 בגדוד 9 אבל שיבצו אותי בגדוד 75 חטיבה 7(שיריון) כשסיפרתי לאבא הוא צחק ואמר שזהו הגדוד בו הוא שירת. אביו של ידידיה שירת בדיוק באותו הגדוד בשנות השמונים והשתחרר בדרגת קצונה מצה"ל. ידידיה, משרת במחלקת סיור בתוך הפלוגה המסייעת(חי"ר) הייעוד של הפלוגה הוא להוביל טנקים למקום היעד ולחפש מטרות. כמו כן, חלילה אם נפגע טנק תפקיד הפלוגה להיכנס לשטח ולחלץ את החיילים הנמצאים בטנק הפגוע.
אתה חייל בודד, איך אתה מרגיש במהלך השירות?
"לפעמים קשה להיות חייל בודד, יחסית הבסיס הוא הבית שלי, החיילים הם משפחה, כולם נחמדים וחמים כאן בארץ. יש לי סבים כאן בארץ וגם בני דודים, אני מבקר אותם בשבתות שאני יוצא מן הבסיס. יש לי גם הרבה חברים ישראליים שהכרתי לפני הגיוס, בסך הכל טוב לי כאן בישראל".
מה התכנונים שלך לאחר השחרור?
הכוונה היא להישאר כאן בישראל, הוא אומר. אני רוצה ללמוד לתואר שני, למדתי תואר ראשון בשיווק וכלכלה ב"ברוק" קולג' בארצות הברית, את התואר השני אעשה כאן בארץ. מבחינת עבודה, יש לי יתרון שפתי בחברות שעובדות עם חברות בארצות הברית אז אני מאמין שאסתדר. אני חושב שישראל היא מדינה מדהימה, חוץ מהדת, האנשים כאן מיוחדים.
לסיום, האם הוריך מתכוונים לעלות ארצה גם הם? הוא מחייך ועונה "הם חושבים על זה "