עלות-תועלת צבאית שלה גבוהה וכמויות גדולות של רקטות המשוגרות בו זמנית לעבר ישראל מאתגרות אותה. הלייזר הכימי יעיל יותר בשני התחומים האלה
עד כתיבת המאמר (יום א' 5.5.2019 אחר הצהריים) שוגרו לשטח ישראל כ-600 רקטות. כ-400 מהן שוגרו למה שמוגדר שטחים פתוחים. כלומר, על פי התפיסה הביטחונית של מערכת כיפת ברזל איימו על שטחי הדרום המוגדרים חיוניים, כ-200 טילים, שהיוו 33.33% מכלל השיגורים. מתוך 200 השיגורים המאיימים, על פי מקורות בצה"ל, יורטו 86% מהשיגורים. כלומר, 43 רקטות מאיימות הצליחו לחמוק מכיפת ברזל ולגרום נזקים בנפש ורכוש. יש לציין, כי רוב השיגורים היו של רקטות קלות. עם המעבר לרקטות כבדות עם רש"ק של 60-100 ק"ג, כפי שמאיים החמאס, הנזקים והפגיעות בנפש יהיו כבדים יותר וטווח הפגיעה יהיה רחוק יותר.
גם שטחים פתוחים מסוכנים
עוד התברר, כי המושג שטחים פתוחים מסוכן לא פחות, כי נעים בהם מכוניות (הייתה פגיעה במכונית), בני אדם ורכבות. זו הסיבה שהוחלט, בצדק, לעצור את תנועתן בדרום המותקף. כיפת ברזל היא יצירה טכנולגית מהמעלה הראשונה, אבל יש לה מגבלות: עלות-תועלת הצבאית שלה גבוהה. מגבלות שלא קיימות במערכת הלייזר הכימי סקאיגארד, אם לא היו עוצרים את פיתוחה.
כאמור, לכיפת ברזל, המופעלת במיומנות על ידי מפעיליה בחיל האוויר, אתגר ליירט כמויות גדולות של רקטות, המשוגרות בו זמנית לעבר ישראל. עבור מערכת סקאיגארד הכימית כל השיגורים של רקטות לעבר ישראל הן נקודות עומדות (בגלל מהירות האור של קרן הלייזר), והפגיעה בהן היא מיידית.
מאמרו של משה ארנס ז"ל
ב-20 בנובמבר 2018 כתב משה ארנס ז"ל מאמר מאלף בעיתון הארץ תחת הכותרת "כיפת ברזל היא רק חלק מהתשובה. לדבריו "מערכת כיפת ברזל, המיועדת ליירוט רקטות קצרות טווח ופצמ"רים, היא הישג טכנולוגי מרשים של רפאל; במשך שנים רבות נחשב הדבר מעבר ליכולת ההנדסית. אבל אין זו תרופה כל־יכולה להתקפה של אלפי רקטות כאלה נגד אוכלוסייה אזרחית. כמה מהן בכל זאת יחדרו, וגם אלה שלא, ישלחו את תושבי הדרום למקלטים. פירוש הדבר קץ לחיים נורמליים, ואת זה משיגים באמצעות שיגור של רקטות פשוטות וזולות".
עוד ציין ארנס, כי "רבים רוצים לראות בכיפת ברזל מטרייה בלתי חדירה המגינה על שמי הדרום, שתחתיה אפשר להמשיך לקיים חיי שגרה. זו אינה המציאות. שיגור מטח רקטות אל אותה מטרה מציף את המערכת. כמה מהן יעברו. כמו כן, ההפרש העצום בין עלותה של הרקטה הפשוטה לעלות המערכת שפועלת ליירוטה הופך את השימוש בכיפת ברזל לעניין שאינו בר קיימא מבחינה כלכלית בטווח הרחוק".
לדבריו, "אכן נכון, מערכת כיפת ברזל מצילה חיים, ונטען גם, שהיא מספקת לממשלה מרווח זמן לדון בשיקול דעת בתגובה להתקפה. אבל היא אינה פותרת את הבעיה הבסיסית: הגנה על האוכלוסייה האזרחית בדרום. היה צריך לחזות את כל זה מראש. ההחלטה לפתח את מערכת כיפת ברזל היתה צריכה להיות מלווה בהחלטה לפתח תותח לייזר ליירוט, שיש לו יתרונות רבים לעומת מערכת כיפת ברזל".
טעות או מחדל
היום שהדרום "חי" תחת מטחי רקטות רואים עד כמה צדק האיש היישר הזה, שרבים כינו אותו "מר ביטחון". אבל, כפי שהוחלט בזמנו לפתח רק את מערכת כיפת ברזל ולעצור את פיתוח הלייזר הכימי, איש לא הפנים את הנאמר במאמר, ונמשכה ההתעלמות ממערכת הלייזר, שארנס מדגיש כי יש לה יתרונות רבים לעומת מערכת כיפת ברזל ושהייתה טעות (או מחדל), שלא המשיכו לפתחה במקביל לפיתוח כיפת ברזל.
רקטות מדוייקות וכבדות
בשנים שחלפו התעצם איום הרקטות של החמאס וחיזבאלללה בגין פרויקט הדיוק של רקטות כבדות ורכש של טילים מדויקים מאוד, שמבטיחים פגיעה ישירה במטרות, כך שהמושג שטחים פתוחים יצומצם. יתרה מכך במקביל לתהליך של החלפת הרקטות הקלות לטווח הקצר והבינוני ברקטות כבדות, במטרה לפגוע בממ"דים והמרחבים המוגנים ביתר יעילות. ואכן, על פי הוראות פיקוד העורף נדרש מהממ"דים בדרום להיות עבים יותר.
למרות המאמצים, כנראה שמערכת כיפת ברזל מוגבלת לפצמ"רים ורקטות קצרות טווח (3-5 ק"מ). איום הרקטות קצרות הטווח, הזולגות מבעד מערכת כיפת ברזל, יחייב אולי, אם לא יופסקו השיגורים המאיימים, לפנות תושבים מאזור הדרום.
עלות-תועלת
ביטחון עולה כסף רב, אבל בכל זאת קיים מושג של עלות-תועלת צבאית משימוש במערכות הגנה או תקיפה. ובמקרה של ההגנה שמייצרת כיפת ברזל – רק עלות ההצטיידות בסוללות (כ-50 מיליון דולר למערכת) וטילי היירוט טמי"ר (כ-80 אלף דולר לטיל) בכמות הדרושה מסתכמת במיליארדי דולרים, שזה הרבה מעבר ליכולתה של מדינת ישראל, או מדינה אחרת בעולם. וככל שכמות השיגורים של טילי טמי"ר גדלה מחיר התפעול מוסיף עלויות כבדות למעארכת, כשבמקביל המלאי של הטילים מתרוקן. מה גם זמן ייצורם הוא לא קצר. וכפי שארנס ציין במאמרו, משגרים טיל יקר, כדי ליירט רקטות זולות.
בעניין עלות-תועלת למערכת הלייזר הכימי יש יתרון רב, היות שכל שיגור של קרן לייזר מחירו כ-2,000 דולר ושאין למערכת כל בעיה של מלאי מתחסל, כי החומרים הכימיים הם נגישים, מוגנים ועלותם לא גבוהה.
הצעת נורת'רופ גרומן שלא התקבלה
חברת נורת'רופ גרומן הגישה ב-2007 למשרד הביטחון הצעה לאספקת שלוש מערכות סקייגארד, שהיא גרסה מבצעית משופרת של מערכת נאוטילוס, שהייתה מערכת להוכחת היתכנות בלבד, ושהוכיחה יכולת מעשית של יירוט רקטות ופצמ"רים בטווחים של כמה ק"מ, מבוססת על לייזר כימי, שפותחה בשת"פ של מדינת ישראל וארה"ב. סירוב מדינת ישראל להצעה גרר הפסקה מוחלטת של פעילות החברה בנושא, וזה כנראה המחדל שעליו רמז ארנס.
על פי הערכת מומחים, הפעלתן של 8 מערכות סקאיגארד של לייזר כימי בעוטף עזה, הייתה מחסלת את בעיית שיגורי החמאס לעבר ישראל, ובימי עננות נמוכה (הפוגעת ביעילות קרן הלייזר) שהיא מאוד נדירה באזור זה, הייתה פועלת מערכת כיפת ברזל.