מזונות אישה ככלי לסחיטת הבעל

סרבנות אישה בקבלת הגט כעילה להפסקת חיוב הבעל בתשלום מזונות אישה

עוה"ד טל איטקין

פעמים רבות נתקלים בתי המשפט ובתי הדין הרבניים ב"סחטנות" מצד נשים, המסרבות לקבל את גטן בכדי להמשיך וליהנות מקבלת דמי המזונות להן הן זכאיות עד למתן הגט. אחת הדרכים לטיפול בתופעה הינה שלילת מזונות האישה מחמת סרבנותה.
עו"ד טל איטקין, מומחית בדיני משפחה, מעמד אישי, וירושה, מסבירה על התופעה תוך התבוננות בפסק-דין שניתן בעת האחרונה.

הזכות למזונות אישה

הזכות למזונות אישה והיקפה נקבעת עפ"י ההלכה הנוהגת בדין הדתי אליהם משתייכים בני-הזוג. עפ"י הדין העברי למשל, זכאית אישה למזונותיה עד לשעת קבלת הגט מן הבעל. הסדר דומה קיים גם במרבית הדתות האחרות. תכלית מזונות האישה, הינה לאפשר לנשים מעין "תקופת הסתגלות" בטווח הזמנים שבין פרידת הצדדים לבין קבלת הגט, עד שתוכל לדאוג למחסורה בגפה.

אולם, למרבה הצער, נשים רבות הנהנות מתשלום מזונות אישה, משתמשות בחיוב זה ככלי לסחיטת הבעל, עד כי במקרים מסוימים נמשכים הליכי הגירושין שנים ארוכות ללא סיבה ממשית, נוכח סירובן של נשים לקבל את גטן בכדי שיוכלו להמשיך וליהנות מהטבת המזונות.

אחד הפתרונות לעקירת התופעה, הינו הפסקת החיוב של הבעל בתשלום מזונות אישה, מחמת סרבנות האישה.

על פסק-הדין

עסקינן בבני זוג נוצרים-אורתודוכסים, שהליכי הגירושין בעניינים נמשכו למעלה מעשור נוכח סירובה של האישה להתגרש. לאור התקופה כולה, שילם הבעל דמי מזונות אישה מדיי חודש בחודשו בעקבות חיוב שנקבע על-ידי בית המשפט לענייני משפחה. בחלוף 13 שנים, פנה הבעל לבית המשפט לענייני משפחה בתביעה להפסקת חיובו בתשלום מזונות האישה. לטענת הבעל, האישה משתכרת בכוחות עצמה ואינה זקוקה לתשלום דמי מזונות לצורך מחייתה, מה גם שחלה הרעה במצבו הבריאותי. בנוסך טען הבעל, כי חיובו בתשלום מזונות אישה זה למעלה מעשור, כאשר מנגד מסרבת האישה להתגרש, מנציח את היחסים בין הצדדים ומדרבן את האישה להמשיך ולעמוד בתוקף על סירובה ובכך גורם לו עוול.

האישה התנגדה בתוקף לטענותיו של הבעל, תוך שהיא מדגישה כי אינה מעוניינת בגירושין מן התובע וכי זכאותה למזונות אישה עומדת לה כל עוד הצדדים לא התגרשו, וממילא שאין כל קשר לגובה הכנסותיה מעבודתה.

בית המשפט לענייני משפחה קבע כי יש לבטל את חיוב הבעל בתשלום מזונות האישה משני נימוקים. ראשית, לגישתה של השופטת כליפה שדנה בתיק, על פי הדין החל על הצדדים יש בהשתכרותה של האישה, המספיקה לכיסוי צרכיה, כדי להשפיע על עצם החיוב והיקפו.

שנית, לגישת השופטת על הדין האישי להיות מפורש לאור עקרונות החירות, השוויון והצדק ותוך התאמתו למציאות החיים המשתנה. לפיכך, אין זה צודק לחייב את הבעל בתשלום מזונות האישה לאחר תקופה כה ארוכה בה ממשיכה האישה לעמוד על סירובה להתגרש ממנו, על אף שהקים משפחה חדשה ושמבחינת מצבה הכלכלי אין כל הצדקה ממשית כי הבעל יחוב במזונותיה של האישה. השופטת אף פירשה את טענותיה של האישה כי ברצונה לשוב לחיות במחיצת בעלה כחסרות תום-לב, נוכח המציאות המלמדת כי נישואי הצדדים הם מלאכותיים בלבד.

לסיכום, מדגישה עו"ד טל איטקין, נראה כי על אף חשיבותם של דמי מזונות האישה ונחיצותם במקרים רבים, בתי-המשפט מנסים להימנע מהפיכתם לכלי לסחיטה ונצלנות מצד נשים, ואינם מהססים לבטל את החיוב בתשלום דמי מזונות אישה במקרים המתאימים המצדקים זאת.