מיניות ויחסים מה הקשר ?

נעים להכיר אני עדי אני מטפלת מינית ואני ממש אוהבת את העבודה שלי, בעיקר בגלל שהכותרת מיניות ויחסים  נותנת לגיטימציה לאנשים לדבר איתי על הנושאים שלמרות שקיימים על שלטי חוצות, בטלוויזיה וכמעט בכל מקום שאנו מסתכלים הם לא באמת מדוברים.

מאת: עדי חסיד עו"ס m.s.w מטפלת מינית מוסמכת מייל: adihass@gmail.com

כל אחד מאתנו מוצא את עצמו מהרהר במחשבות על מין ומיניות לדוגמא:  “לא מעט עולה אצלי התחושה שאנחנו לא מקיימים מספיק יחסי מין”, “התחושה הזו שזה שם… נושא לא מדובר”, “לא משתדלים מספיק”,  “אני תוהה האם כולם כך”,  “איך אני/ אנחנו ביחס לנורמה?”, “כמה סקסית אני מרגישה?”, “האמת? ממש לא בא לי סקס”, “בא לי נורא סקס, אבל במהלך החיים הנוכחי… מי בכלל יכול לעשות עם זה משהו?”, “כל הזמן מדברים על מין מסביב (חברים, תקשורת…) וככ מטריד אותי שבכלל לא בא לי, מה לא בסדר איתי?”

בואו נעצור לרגע ונבין מהי בכלל מיניות, איך היא נבנית במהלך חיינו ומה אנו עושים .

בקבוצות והדרכות, כשאני שואלת אנשים מהי מיניות, כמובן שהאמירות הראשונות מדברות על סקס, יחסי מין. האמנם?  אחת ההגדרות האהובות עליי למיניות היא של פרופ’ רפי חרותי ודר’ רונית אלוני שמדברים על “שילוב של המרכיבים הפיזי, נפשי אינטלקטואלי וחברתי של הפרט. שילוב המבטא גבריות או נשיות ומכאן קל להבין שמדובר הרבה מעבר לאקט המיני. המיניות היא ביטוי של כל מרכיבי האישיות, הבאים לידי ביטוי בכל עשייה. היא כוללת גם מרכיבים יומיומיים: הגיינה אישית, לבוש, דיבור, ריח גוף, הבעות חיבה, קשר עם אחרים, חברות אינטימיות, נישואין, דימוי גוף, אמצעי מניעה, מחזור, אוננות, זהות מינית ועוד המיניות מייצגת את אחד התחומים בהם היבטים פיזיולוגים ורגשיים שזורים זה בזה באופן שהוא כמעט בלתי ניתן להפרדה”. (אלוני וחרותי, 2007)

כלומר, המיניות שלנו מלווה אותנו לאורך התנהלות חיינו, בדרך בה אנו מתלבשים, מדברים ומתנהגים בחברה, יוצרים קשרים וחברויות, מחנכים את ילדינו… האופן בו אנו מתייחסים לעצמינו או מתעלמים מעצמינו כיצורים מיניים משפיע על התפיסה העצמית שלנו, על הצורה בה אנו רואים את עצמינו בתוך החברה, על הערך העצמי שלנו ותחושת המסוגלות. והמידה בה אנחנו מסוגלים לתת לגיטימציה למשפט האחרון? גם היא משופעת מהעמדות שלנו כלפי נושאים של מין ומיניות.

כולנו, בני האדם, יצורים מיניים. הביולוגיה “הפכה” אותנו לכאלה, לצורכי רבייה והישרדות. הדחף והיצר לצורך רבייה והתשוקה, אהבה ויחסים לצורך הישרדות. משום שאם לא נרצה לעשות מין- לא נתרבה פיסית ואם לא יהיה משהו שיגרום לנו לשמור את הצאצאים שלנו- הם לא ישרדו ולמעשה, המין האנושי לא ישרוד.

כיצורים מיניים, יש בנו פוטנציאל הנאה מהגוף שלנו ומהנפש שלנו והנאה מאינטימיות רגשית ופיסית עם האחר. אנו מונעים על ידי תשוקה. כל המאוויים שלנו, שהם הכוח המניע אותנו הם תשוקה: תשוקה לחיים, תשוקה ללמוד, תשוקה לדעת, תשוקה להצליח וכד’. האנרגיה הזו היא יצר החיים שלנו – היא הדבר הזה שבוער בנו ליצור ומניע אותנו לעשייה. ובהקשר המיני, זו האנרגיה שעוזרת לנו לייצר חיים ובדרך של עידון (סובלימציה) לשמור עליהם. פרויד כינה את האנרגיה הזו “ליבידו” – זהו הניצוץ בעיניים שאנו רואים אצל אנשים שמתייחסים בלהט למה שהם עושים, הוא כוח מחשמל שאנחנו אוהבים להיות לידו ולהרגיש אותו. לדוגמא, כשמטופל מגיע אליי לטיפול עם בעיה של חשק נמוך, אבדוק אתו האם יש לו תשוקה בחיים, אם כן, אין ספק שגם בחשק המיני שלו נוכל לטפל.. (על זה נדבר בפעם אחרת).

איך אנו הופכים להיות יצורים מיניים?

מערכת המין האנושית קיימת כבר מההתחלה היום קיימות עדויות לכך שעוברים בנים מגיעים לזקפה ובנות לרטיבות נרתיקית. כלומר, המערכת המינית הפיסיולוגית פעילה כבר ברחם. לאחר הלידה, התינוק מתרגל לסביבה החיצונית, כשבמעגל הראשון נמצא ההורה המזין (שסטטיסטית ולצורך נוחות הכתיבה ארשה לעצמי לכנות אותו “אם”). היווצרות הקשר הזה בין התינוק לאם: המגע, הליטוף, החיבוק וקשר העין, האהבה והדאגה, היא סיטואציה מאוד פיסית אשר נעשית תוך מגע קרוב ואינטימי.  זהו הקשר הראשוני של התינוק (האדם) לסביבה, לגוף שלו ולאחרים בסביבה וזהו הבסיס למגע קרוב ויכולת לאינטימיות אנושית של האדם, אשר ילוו אותו בהמשך חייו.

כבר בשלב זה התינוק מגלה הנאה למצבים פיסיים נעימים לו (יניקה, ערסול, ליטוף) ומראה תגובות שליליות לפיסיות שאינה נעימה לו (רעב, גזים, כאב). השגת העונג ומניעת הכאב, זו ההתנהגות המנחה את התינוק בשלב זה של חייו. האם מסייעת לתינוק, בוויסות החווייה ובהכלה שלה: תינוק שכואבת לו הבטן נרגע כשאמא מרימה ומחבקת אותו. החיבוק הזה הוא חיבוק שאנו זקוקים לו לצורך ההתפתחות שלנו כבני אדם ומחפשים אותו בהמשך חיינו וגם במערכות היחסים הבוגרות שלנו.

הקשר הראשוני הזה הוא מאוד חושי ורגשי. מעורבים בו חלקים גדולים מהמעטפת העורית המקיפה את הגוף שלנו, מעטפת שכולה מלאה ברצפטורים (חיישנים) חושיים, שמזהים את התחושה ומתקשרים למרכזים במוח האחראיים על קשר, תשוקה ואהבה… מגע העור אל עור בין התינוק לאם (בהנקה ו/או בטיפול) יוצר את הבסיס החושי לקשר פיסי בין בני האדם.

פניה מלאות הרגש של האם הם הגירוי החזותי העוצמתי ביותר שפוגש התינוק, הדבר גורם לרמות האנדורפינים במוחו לעלות, ומייצר תחושה של אושר. באופן מקביל, הדבר גורם גם לרמות האנדורפינים של האם לעלות, דבר שגורם לסנכרון רגשי בין האם לתינוק ובדרך מעגלית שכזו, מעצים ומחזק את המנגנונים הללו (אם תרצו המסלולים פעילים במוח, או ההתנהגות…).

כשחושבים על כך, באינטראקציה הראשונית הזו בין האם לילד, יש את כל המרכיבים שיש במיניות הבוגרת: אינטימיות, ליטוף, דגדוג, אחיזה, תחושת התמזגות (הרצון להכיל ולהיות מוכל), יניקה ומציצה (של הילד את האם ולהיפך, לדוגמא: נשנושים ונשיקות), קשר עין, תחושה פיסית נעימה והדדיות. זהו הבסיס למיניות בוגרת. (יש שם הכל, פרט למטרה הברורה של פורקן מיני).

במהלך התפתחות הקשר הזוגי הזה אם-תינוק, האדם  לומר מה טוב לו ונעים לו, אבל גם לומד כי הוא גורם נפרד מאותו הגוף שבהתחלה היה בתוכו. הליטוף, החיבוק והמבט עוזרים לתינוק להרגיש את גבולות הגוף שלו ולהבין כי הוא גוף נפרד מאותו אובייקט שמטפל בו. על בסיס זה ובתהליך מרתק של ביסוס הזהות , אנו מתפתחים כאנשים בוגרים וכפרטים מובחנים ועצמאיים בחברה. פרטים שרכשו את היכולת לאינטימיות עם האחר ואמפטיה אליו, כלומר היכולת לחשוב עליו, להבין מה עובר עליו ומה הוא מרגיש…

משם נובע הקשר המיני, מעין כמיהה למה שכבר היה, לאותו החיבור ולאותו הקשר הבלתי אמצעי עם האחר, המכיל והבטוח.  כבוגרים, הקשר המיני הוא המקום בו נרשה לעצמינו להרגיש את עצמינו באמצעות החיבור לשותף או לשותפה. המקום ביחסים הזוגיים שלנו בו אנו הכי קרובים וחשופים לאחר אבל גם מאוד מרוכזים בעצמינו. זו דיאלקטיקה שחייבת להתרחש כדי שהקשר המיני יהיה טוב ומספק לשני הצדדים.

המתח בין הקצוות הללו: מצד אחד, הרצון למיזוג והתמזגות (שמגיע לשיאו במימושם של יחסי מין) ומצד שני, הצורך במופרדות- מקפל בחובם של היחסים האינטימיים סוגיות וקונפליקטים רבים:   מתי? כמה? מי רוצה יותר? כמה מתאים לי שיתקרבו אליי? איך אני מגיב לתחושת המיזוג ואבדן הגבולות ביחסי המין? מה נעים לי (מגע איננסיבי או עדין)? איך נעים לי לגעת? איך נעים לי שיגעו בי? האם יש מקומות שאני לא מסוגל/ת שיגעו בי? מה מעורר בי המגע? מה הוא מעורר בפרטנר/ית שלי? באור? בחושך? עיניים פתוחות? סגורות?  איך זה בשבילי להיות חשופ/ה? פיסית? רגשית? כמה אני רואה את הפרטנר/ית שלי? נשמע/ת לצרכים/ רצונות של האחר/ת? מאפשרת לעצמי לרצות? לבקש? מסוגלת שיבקשו ממני? איך מרגישה עם זה? כמה אני יכול/ה להיות משוחרר/ת ביחסי המין? כמה אני נותנ/ת לעבודה או לכלים בכיור להיכנס איי למיטה, כמה אני יכול/ה לשלוט בכך? כמה אני צריכ/ה להיות בשליטה בתוך האינטראקציה המינית? או מעדיפ/ה שיכוונו/ ישלטו בי? בא לי? לא בא לי?  חייבים? מתחמקים?

כל אלה הן שאלות שעולות אצלנו, כאנשים בוגרים בהקשר לקשר הזוגי והמיני. תשובות שונות לשאלות הללו, יוצרות פעמים רבות פער בין בני הזוג וגורמות למתחים, תסכולים, ריבים ותחושה של חוסר התאמה. אני מזמינה כל אחד מכם, לבדוק בינו לבין עצמו אילו שאלות משקפות אתכם, אילו את בן או בת הזוג שלכם ובשלב השני לדבר יחד. להבין מהן נקודות השוני. להכיר ולהבין יותר את הצרכים שלנו.

ההבנה האישית שלמיניות שלנו, יש עבר מסייעת לנו להבין את ההווה שלה ולדעת כי אנו יכולים להשפיע על העתיד שלה. ההבנה כי המיניות הזוגית שלנו נשענת על כך היא יקרה מפז. היא מביאה הקלה ומעודדת תקשורת.. שני דברים שכולנו יודעים עד כמה משמעותיים בחיינו ואף פעם לא מספיקים…