"נוסע שייסרב לשבת ליד נוסע אחר יורד מהטיסה"

כך הורה מנכ"ל אל על גונן אושיסקין. אל על פועלת תחת כפיה דתית בוטה, המקשה על פעילותה התפעולית. ב-1982 החליטה הממשלה לאסור על אל על, שהייתה אז חברה ממשלתית, לטוס בשבתות וחגים.

התקרית שבה התבקשו נשים לשנות מקומן בטיסה, בגלל בקשת חרדים, היא לא הראשונה ונקווה שהיא האחרונה, לאור דרישתו של מנכ"ל אל על גונן אוסישקין לחדד את הנהלים ולהוריד נוסע שייסרב לשבת ליד נוסע אחר באופן מיידי מהטיסה. אלא, שאי אפשר להתעלם מהעובדה שאל על פועלת תחת כפיה דתית בוטה, בניגוד לכל פעילות תעופתית-מסחרית נדרשת, כמקובל בתעשיית התעופה העולמית. 

מה שהקפיץ את אוסישקין, היא הודעתו של מנכ"ל חברת נייס, ברק עילם, כי חברתו תפסיק לטוס באל על בגלל הזזת נשים ממקומן לדרישת נוסעים חרדים, עד שאל על תשנה את המדיניות שלה המפלה נשים. בתגובתו הוא : "הידיעה שפירסם מנכ"ל נייס נעשתה ללא בדיקת העובדות בצורה חפוזה וכך הבהרתי לו בשיחתי עימו. אנשי אל על שטיפלו באירוע עשו זאת ברגישות הראויה. כל מי שטס בחברה הלאומית מרגיש את הערכים עליהם בנינו את החברה: חברה שיוויונית ללא הבדל דת, גזע או מין. למען הסר ספק הוריתי היום על חידוד הנהלים בנושא ולהבא נוסע שייסרב לשבת ליד נוסע אחר יורד באופן מיידי מהטיסה". 

לאסור טיסות בשבתות וחגים 

הכל החל דווקא באוגוסט 1982, כשמלחמת שלום הגליל, המכונה גם מלחמת לבנון הראשונה הלכה והסתבכה, החליטו ראש הממשלה מנחם בגין וממשלתו לעמוד בתוקף על הכוונה להיענות לדרישת אגודת ישראל, שעוגנה בהסכם הקואליציוני – להפסיק את טיסות אל על, שהייתה אז חברה ממשלתית, בשבתות ובחגים. לא עזרו הפגנות עובדי אל על, שאפילו מנעו בתגובה מיהודים דתיים להיכנס לטרמינל, הפור נפל ואל על הפסיקה לטוס בשבתות וחגים. מאז היא נחשבת לחברת תעופה נכה, הפועלת, רשמית, חמישה וחצי ימים בשבוע, במקום שבעה ימים מלאים, כמקובל בעולם התעופה. מעשית מדובר בכפיה הדתית הבוטה ביותר במדינה, שלא הסתפקה באיסור השבתות והחגים אלא נכנסה לתחומים נוספים בדרישה להתנהג לפי הילכות דת מחמירות.

ההפרטה לא שינתה את האיסור

כשהופרטה אל על והפכה לחברה ציבורית בשליטה פרטית עם מניית זהב של המדינה, חשבו רבים כי הגיעה העת לשנות את ההחלטה ולאפשר לחברה לפעול שבעה ימים בשבוע, תוך שמירה על כשרות האוכל, כפי שהיה נהוג כשהחברה פעלה בעבר שבעה ימים בשבוע. אבל, הלחץ העצום של חרדים, דתיים ואפילו מסורתיים השפיעה על בעלי השליטה והחברה המשיכה לא לטוס בשבתות וחגים. הכל כדי לרצות את אנשי הדת, שפשפשו בכל אורחות החיים בחברה, אם כי תחזוקת המטוסים המשיכה להתנהל בשבתות וחגים, ובעקיפין מתבצעות מדי פעם טיסות בשבתות שלא "נחשבות" אל על בקוד סאן דור, ארקיע וישראייר. ישראבלוף מושלם.

הדרישות הדתיות לא מסתפקות באיסור השבתות והחגים אלה נכנסות לתחומים נוספים. כך נוצר האירוע בטיסה מניו יורק לארץ, שבו התבקשו נשים לפנות את מקומם כדי לאפשר לחרדים לשבת בנפרד.

כשחרדים טסים בחברות זרות ומקבלים את קופסאות האוכל הכשר למהדרין שלהם, הם אוכלים לא פעם סמוך לנוסעים האוכלים אוכל לא כשר, על מגשי המשובים הלא כשרים ואיש לא פוצה פה. באל על הם מרגישים כי הכל מותר. המנכ"ל אוסשיקין עשה מעשה נכון וקבע חד משמעית עובדה אחרת.

בתוך אל על חלוקות הדיעות, ישנם הטוענים, כי האיסור גורע מהחברה כ-20 – 30 מיליון דולר כל שנה, אחרים טוענים, כי אם תשוב החברה לפעול שבעה ימים בשבוע, ינטוש אותה ציבור גדול מאוד של שומרי שבת ומסורתיים והדבר יפגע בה יותר. דעתם של האחרונים ניצחה והחברה ממשיכה לפעול, באופן חריג בעולם התעופה חמישה וחצי ימים בשבוע.

נקווה שאל על תמשיך לשמור בקנאות את החלטתה לאסור כל אפליה של נוסעים ולאפשר לצוותיה לעשות ככל שביכולתם למתן שירות מצויין למגוון רחב של נוסעים ובקשות שונות ומגוונות, למרות שהיא נתונה תחת כפיה דתית בוטה.