נתניהו וכחלון החליטו על תקציב דו שנתי לשנים 2017 – 2018

שר האוצר משה כחלון ישמור בידיו את הניווט הכלכלי. נגידת בנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג, לא התנגדה וטענה, כי תקציב דו שנתי עלול להקשות על הממשלה להגיב לשינויים לא צפויים, ולכן ביקשה להשאיר יתרות בתקציב כדי לאפשר גמישות

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון הסכימו אתמול בתום פגישה ביניהם על תקציב דו שנתי לישראל לשנים 2017 – 2018, החמישי במספר בשיטה זו, למרות התנגדות אגף התקציבים באוצר, בעיקר בגלל אי גמישות לשינויים בלתי צפויים. שר האוצר כחלון שהתנגד תחילה לתקציב הדו שנתי הסכים לבסוף לאחר שהובטח שהוא ישמור בידיו את הניווט הכלכלי כולל אפשרות להכנסת שינויים בנובמבר 2017 בתקציב 2018. נגידת בנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג, לא התנגדה וטענה, כי תקציב דו שנתי עלול להקשות על הממשלה להגיב לשינויים לא צפויים, ולכן ביקשה להשאיר יתרות בתקציב כדי לאפשר גמישות.

בישיבה שהתקיימה במשרד ראש הממשלה, השתתפו גם מנכ"ל משרד ראש הממשלה אלי גרונר מנכ"ל משרד האוצר שי באב"ד, הממונה על התקציבים אמיר לוי, החשבת הכללית מיכל עבאדי בויאנג'ו והכלכלן הראשי יואל נוה.

הקושי לחזות הכנסות שנתיים קדימה והגבלת היכולת של הממשלה לקבל החלטות בתחום ההוצאה בגלל הפעלת הנומרטור היוו את בסיס ההתנגדות של אגף התקציבים לתקציב דו שנתי. הנומרטור הוא מנגנון מרסן המונע מהממשלה לתת התחייבויות ללא כיסוי, אך כשמתעורר צורך דחוף לקבל החלטות תקציביות, כמו למשל בעת משבר ביטחוני או כלכלי, מקטין מנגנון זה את הגמישות בקבלת ההחלטות החשובות האלה.

עמדת בנק ישראל

הקצאת רזרבה – לשאלת התקציב הדו-שנתי היבטים כלכליים, פוליטיים, ופרלמנטריים, אך מההיבט של ניהול המדיניות הכלכלית זו אינה סוגיה קרדינלית. תקציב דו שנתי עלול להקשות על הממשלה להגיב לשינויים לא צפויים בנסיבות, אך ניתן לצמצם את הסיכונים באמצעות הקצאת רזרבה פנימית גבוהה יותר, יתר גמישות בתוך התקציב, ושימוש הדוק בנומרטור.

אופק יותר רחוק – הדבר החשוב ביותר בעיצוב התקציב, בוודאי ובוודאי ככל שלתקציב אופק יותר ארוך, הוא שהתקציב יתמקד כבר היום באתגרים של הטווח הארוך. חשוב שהתקציב הדו שנתי יקצה מקורות בהיקף ראוי להשגת יעדי הממשלה ובכלל זה תמיכה במנועי הצמיחה, ובתשתיות פיסיות ושל הון אנושי. ככל שהתקציב הוא לאופק ארוך יותר, כך חשוב יותר שהוא יתמקד בהתמודדות עם האתגרים ארוכי הטווח של המדינה.

שימוש בנומרטור – אם הממשלה והכנסת יבחרו לאמץ תקציב דו שנתי חשוב מאוד להימנע מהבעיות שראינו בעבר עם תקציב כזה, ובראשן צבירה של התחייבויות תקציביות שלאחר זמן יותר קשה לכנס אותן. ניתן להתגבר על בעיה זו באמצעות שימוש הדוק בנומרטור שהתחיל לפעול ויסייע לוודא שהממשלה תתחייב רק להוצאות לאורך זמן שיש להן מקורות במסגרת המצרפים הפיסקליים שהוגדרו.

רזרבה גבוהה – מכיוון שתקציב המדינה פועל בכפוף ליעדי גירעון רב-שנתיים הקבועים בחוק, מאחר ויכולת חיזוי ההכנסות לטווח זמן של שנתיים פחותה מזו לשנה, ובעיקר היות וסטיות מהתחזית יכולות להצטבר לאורך זמן, תקציב דו שנתי מחייב הקצאה של רזרבה גבוהה יותר מאשר תקציב שנתי, שניתן יהיה להימנע מהוצאתה במידה וההכנסות יהיו נמוכות מהצפוי. רזרבה כזאת גם תאפשר להתמודד באופן יעיל עם צרכים בלתי צפויים להוצאות שיעלו קרוב לוודאי בתקופת יישום התקציב, כפי שאירע בתחילת 2012. בצד ההכנסות, ככל שתתפתח סטייה משמעותית בהכנסות ממיסים ביחס לתחזית, יהיה מקום לבחון גם שינויים בשיעורי המס, במידה ויידרשו.

גמישות – תקציב המדינה כולל הרבה מאוד סעיפים (תקנות) בהשוואה למקובל במדינות מפותחות אחרות. כלומר, התקצוב נעשה ברמת פירוט גבוהה מאוד, ושינויים קטנים בהרכבו מחייבים אישורים של משרד האוצר והכנסת. מאפיין זה של התקציב מסייע למנוע חריגות ממסגרות התקציב ומחזק את הפיקוח הפרלמנטרי על פעילות הממשלה, אך מקטין את גמישות הפעולה של הגופים המתוקצבים. ככל שהתקציב מכסה טווח ארוך יותר, שבמהלכו יעלו צרכים שלא ניתן לחזות כבר היום, חשוב להגדיל את הגמישות בניהול התקציב על ידי צמצום ניכר של מספר התקנות.