יפעת אריאליסטס דוידוב, נשוי לרגינה, אב, בן וסב הלך אתמול לעולמו בתאונה טראגית בעת שעשה את שאהב. הוא נפל מגובה רב בתאונת טיפוס בהר מון בלאן באלפים הצרפתיים. יהי זכרו ברוך.
זה התחיל אתמול בערב, כשישבתי בספה בסלון ואיציק ירד במדרגות, הטלפון שלו ביד והוא אומר בטון שלא שמעתי אף פעם, סטס? אתה בטוח?
ואז אני מרגישה את הלב שלי מתחיל בריצת מרתון. אני מסתכלת על איציק " מה קרה לסטס"? הוא מסתכל עלי וממשיך לדבר אל הטלפון "אתה בטוח?"
שוב אני אומרת לו "מה יש לסטס?" העיניים שלו מסתכלות בתוך העיניים שלי. " נפטר".
ומי שמכיר את סטס יודע, זה פשוט לא מסתדר. זה לא מתאים בכלל. זה לא . למקצועיות והזהירות שלו.
זה פשוט לא איש שמתאים לו למות. ואז, מתחילים לנסות להבין מה קרה שם בהר מון בלאן באלפים הצרפתיים.. איזו תאונת טיפוס קרתה ואולי בכלל זו טעות, כי לא מגיעים דיווחי חדשות על אף הרוג ישראלי בצרפת והזמן ממשיך לעבור.
לפי סעיף 27 א לזכויות יוצרים
אני מבינה שבכיר בעירייה בירר את העובדות מול השגרירות הישראלית בצרפת. וכמה שהזמן ממשיך לעבור, הסיוט הזה מתחיל להיות מציאות חדשה.
מציאות בה איציק כבר לא ידבר על סטס (האהוב) כל יום כשהוא משתף אותי באירועי היום בעבודה. ואני כבר לא אתקל בעיניים במחייכות שלו שוב. המשרד שלו יוותר יתום אבל, השורף ביותר הוא רגינה, אשתו, הילד, ההורים והנכד שרק לפני שלושה חודשים נולד והוא כל כך שמח בו.
אבל, לאחר שהזמן עבר, לא אחר משרד החוץ להוציא ידיעה לתקשורת. ידיעה בנאלית על מותו הטראגי של איש בכלל לא בנאלי:" ישראלי בן 55 נהרג היום במהלך טיול עם חבריו בהר מון בלאן בצרפת, לאחר שנפל מגובה רב. לאחר שפונה במסוק חילוץ לקבלת טיפול רפואי, נקבע מותו. הקונסול במשלחת ישראל לאו״ם בג׳נבה, אשי הופמן, קיבל את הידיעה וסייע למשפחה ברגעיה הקשים.
לפי סעיף 27 א לזכויות יוצרים
המחלקה לישראלים בחו״ל באגף הקונסולרי במשרד החוץ מצויה בקשר עם משפחת ההרוג וכן שגרירות ישראל בפריס אשר מסייעת בהליך העברת ארונו של המנוח לישראל. צפי להעברתו ביום חמישי."
אריאל היא עיר – קיבוץ. כולנו (כמעט) מכירים זה את זה. אבל, סטס, הוא רק לא מזמן קיבל מינוי של סגן מנהל מחלקת שפ"ע. הוא היה איש אצילי, איש שלמרות תפקידו, רק חייך וקיבל חיוכים ואהבה בחזרה. הוא היה אחראי על איכות הסביבה בעיר, ידו היתה בכל מה שיפה, מסודר ואיכותי בעיר הזו. הוא היה חלק בלתי נפרד מנוף עובדי שפ"ע בעירית אריאל. ובעיקר, נוף בלתי נפרד מהעיר.
לפי סעיף 27 א לזכויות יוצרים
הוא הגיע לאריאל לפני כ-30 שנה ונכנס לתפקיד בעירייה. הוא צמח עם העיר בתוך המועצה שהפכה עירייה. ואהב את העיר הזו בכל מאודו. אני לא חושבת שיהיה קל לאנשים להתרגל לאי הנוכחות של סטס. לעובדה, שהוא המשיך את הטיול לזמן בלתי מוגדר. יהי זכרך ברוך אמן ואמן. משתתפים בצער העמוק והכבד של משפחת דודידוב היקרה, על המוות הלא נתפס של יקירנו סטס דוידוב.
משפחת אריאל. ( וגם אריאלי)