בתנאים הנוכחיים, שני הצדדים מציבים תנאים קשים לחזרה למשא ומתן עם זאת, שניהם כנראה מבינים שיתכן שמסלול ההידברות הוא הפחות מסוכן עבורם
“לאחר שנה שבמהלכה נקטה טהראן ‘סבלנות אסטרטגית’ בכוונה לקבל ממדינות אירופה פיצוי על חידוש הסנקציות האמריקניות (ובציפייה שהנשיא דונלד טראמפ לא יזכה בכהונה שניה בבית הלבן), נוכח המשטר האיראני שהממשל האמריקני לא זו בלבד שלא נכשל בחידוש הסנקציות, אלא אף מגביר את הלחץ המופעל עליו”, מסביר עמוס ידלין, ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי, במאמר שפירסם.
לדבריו, “בחודש האחרון חוותה איראן את המשך המדיניות של ‘מקסימום לחץ’ מצד ארה”ב: ביטול הפטורים שנתן הנשיא טראמפ לסין, הודו, יפן ומדינות נוספות, שבמסגרתם התאפשר להן לייבא נפט מאיראן; סנקציות הוטלו על קניית פלדה, נחושת, אלומיניום מאיראן; ובתחום הגרעין – ארה”ב ביטלה שני היתרים, שאפשרו לאיראן לייצא את עודפי החומר המועשר והמים הכבדים שהיא מייצרת על פי תכתיביו של הסכם הגרעין. מהלך כואב נוסף היה הכרזה אמריקנית על משמרות המהפכה כארגון טרור. המשטר בטהראן הגיע לפיכך למסקנה, שעליו לגבש אסטרטגיה שונה, או לפחות לעדכן את האסטרטגיה – תוך מעבר למדיניות אקטיבית יותר, אם כי מדודה וזהירה”.
עוד מסר ידלין, כי ארה”ב לא נותרה פסיבית לנוכח צעדיה אלה של איראן. בשבוע שעבר, במהלך מתוקשר היטב, נשלחו למזרח התיכון כוחות צבא – נושאת המטוסים לינקולן, מפציצי בי-52 היכולים לשאת גם נשק גרעיני, וסוללות פטריוט. יצוין שאין אילו כוחות משלוח המתאימים למערכה רחבת היקף, אך בהחלט מדובר במסר שלפיו פעולות טרור איראניות לא תישארנה ללא תגובה, גם אם כירורגית ונקודתית בלבד.
בתנאים הנוכחיים, שני הצדדים מציבים תנאים קשים לחזרה למשא ומתן – ארה”ב דבקה לכאורה ב- 12 הדרישות שהציג פומפאו לאיראן, בעוד איראן דורשת התנצלות אמריקנית וחזרה להסכם הגרעין כתנאי למשא ומתן. עם זאת, שניהם כנראה מבינים שיתכן שבסופו של יום מסלול ההידברות הוא הפחות מסוכן עבורם.