בלב החדשות

על מיניות בריאה של ילדים – מכתב להורים

צירוף המילים “מיניות” ו”ילדים” מעורר בנו תחושות אי נוחות ואפילו זעזוע ופחד. האסוציאציות העולות אצלנו בהקשר של עולם הילדים הן “תמימות” ו”טוהר” בעוד שמיניות נתפסת כמושג “למבוגרים בלבד”. אנו רוצים כי ילדינו יאהבו את גופם, יהנו ממנו ויפתחו תפיסות חיוביות כלפיו ובו בעת מפחדים מן הנורא מכל: פגיעה וניצול. על הרצף הזה כדאי שנכיר מהי וכיצד נראית מיניות בריאה אצל ילדים.

אילוסטרציה

תינוקות וילדים מגלים את גופם ומיניותם מגיל צעיר מאוד. יחד עם הגילוי והחקירה של העולם המקיף אותם, עוסקת המיניות הבריאה של הילדים בחקירה אף היא. בחדווה גדולה הם אוספים מידע לגבי גופם, הגוף של הוריהם, אחיהם וחבריהם. בניגוד למבוגרים, הילדים נהנים הנאה מינית (כלומר שמגיעה למרכזי ההנאה והמין במוח) אך מבחינתם אין קשר בין תחושות הגוף הנעימות לדימויים ומטרות מיניים כפי שאנו תופסים אותם. האופן בו הילד מגלה את גופו ומפתח קשר עם האחר כבר מינקות (קשר העין, המגע והערסול בשלבי החיים הראשונים) מהווה מצע לקשר פיסי ורגשי בהמשך חייו ומשפיע על האופן בו יגדל להיות יצור מיני ומתפקד בבגרותו.

בשנת חייו הראשונה לומד התינוק לחקור את גופו ולגעת בעצמו: מכניס ידיים לפה, לאף, לאוזן וגם לאברי המין, זוהי תופעה נורמאלית, בריאה ואין להיבהל ממנה. כך לומד התינוק שזהו מגע נעים וחלק מגופו. אצל תינוקות בנים ניתן לראות בגיל זה זקפה שמתעוררת באופן ספונטני מספר פעמים ביום.

בהמשך (גיל 2-3), ממשיכים הילדים להתוודות לגופם ולחוקרו. היכולת הפיסיומוטורית משתפרת והמגע בעצמם מכוון וממוקד יותר. האוננות הילדית מכוונת ומשמשת להנאה והרגעה, בדומה למציצת האצבע או המוצץ. בתקופת חיים זו גם מתרחשת הגמילה, כאירוע אישי וחברתי בחיי הילד. זהו עיסוק מסקרן אשר מוביל להבנה על ההבדלים הפסיולוגים בין בנים לבנות. דרך העיסוק בצרכים לומד הילד להכיר את גבולות הגוף שלו ובאופן הסקתי, גם את גופו של האחר.

זהו השלב בו מתחיל אצל הילדים המשחק החברתי, (אמא, אבא, תינוק וכד’..), השאלה כיצד באים תינוקות לעולם מלווה את הילדים מגיל זה ולשנים הקרובות. בכל פעם באמצעות חשיפת רובד נוסף בהבנה: בתחילה, איפה נמצע התינוק לפני שנולד? כיצד הוא יוצא מהבטן של אמא? בהמשך עולות שאלות נוספות: כיצד נוצר בבטן של אמא? כיצד נכנס לבטן של אמא? מי הכניס אותו לשם? איך? חשוב שנענה תשובה אמיתית וכנה המותאמת לגיל הילד. ככל שגיל הילד מתקדם כך נרשה לעצמינו להסביר ולתת פרטים. גם אם אנו נבוכים, בשום אופן לא נתחמק או נשקר, הילדים סומכים עלינו, ההורים, ורואים בנו את הכתובת האמינה ביותר לסיפוק המידע. אנו הבסיס הבטוח שלהם ואם איננו בטוחים כיצד לענות, נוכל לומר שאנחנו לא בטוחים כיצד להסביר ונפנה להתייעץ עם גורם מקצועי. קיימים מגוון ספרים המותאמים לגילאים שונים ומהווים דרך נפלאה לתווך מידע זה לילדים. לדוגמא: ” בבטן של אמא”/ תומס סוונסון, “ספר מלא אהבה איך נפתלי בא לעולם”/ אלונה פרנקל, “איך באתי לעולם”/ צילה דגון.

הזהות המינית של הילדים מתבססת בגיל 3-6, האם אני בן או בת. בגיל זה קיים רצון להתחתן עם ההורה בן המין הנגדי ולעיתים תחרות וקנאה בהורה בן אותו המין (כלומר, בנות מקנאות באמא על שום הקשר שלה עם אבא ולהיפך).

כתוצאה מאיסוף המידע בנושא “כיצד באים תינוקות לעולם”, הילדים מתחילים לגבש הבנה מעורפלת לגבי המתרחש בין ההורים, הם יהיו ערים ומגיבים לגילויי חיבה פיסית בין ההורים ולעיתים יהיו נבוכים מכך. הבושה אף היא רגש שמתחיל להתפתח בשנים הללו, לאט ובהדרגה מתפתח רצון לשמור על הפרטיות בעת עשיית הצרכים, מבוכה ובושה מאמבטיות משותפות ומעירום פומבי.  האוננות כמקור להנאה והרגעה ממשיכה, בדרך כלל ללא תחושת הפורקן (שנפוצה יותר בגיל ההתבגרות). בהלה וכעס של הורים כאשר פוגשים באוננות הילדית, עלולה להפחיד ולהטיל צל על ההתפתחות והחקירה של הילד את מיניותו ובאופן ישיר על קבלת הילד את גופו. כדאי להסביר לילדים ללא ביקורת כי אלה הם דברים שעושים בפרטיות, ממש כמו עשיית צרכים.

תהליך חקירה זה של הילד את גופו, על אבריו השונים  המלווה בתחושת בטחון ושביעות רצון, מהווה חלק חשוב מהתפתחות מינית ונפשית בריאה. אנו כהורים, חשוב שנכיר התפתחות זו ולא נרתע ממנה, כדי שילדינו ירכשו בטחון ואהבה לגופם, דבר שיאפשר להם בהמשך, כמבוגרים לחוות יחסים בריאים וקרובים עם אחרים.