פיטורי עובדים התומכים במחבלים
בימים האחרונים התפרסמו מספר מקרים של פיטורי עובדים שהביעו הזדהות עם מחבלים. היום פורסם כי בית החולים הדסה עין כרם הורה לחברה המספקת שירותים לבית החולים להפסיק את העסקתו של עובד שהביע בדף הפייסבוק שלו הזדהות עם מחבל.
בשבוע שעבר פורסם כי עובדת פלאפון פוטרה לאחר שקראה למחבל: “אהובי” ופרסמה תמונתו בפייסבוק האישי שלה. חברת פלאפון פיטרה את העובדת, לאחר שדרשה כי תסיר את התמונות, וזאת בנימוק כי הדבר פוגע בתדמיתה של החברה לאור הזדהות העובדת בפייסבוק שלה כעובדת החברה.
הפסיקה בעניין זה סותרת, בין היתר לאור הקושי לאזן בין זכות העובד לחופש הביטוי, ובין זכות המעסיק לחופש הקניין. בנוסף, ישנם מקרים בהם פיטורים אלו ייקבעו בכל מקרה כמוצדקים, למשל במקרים של עובדי ציבור.
כך למשל, במהלך מבצע צוק איתן, פוטרה עובדת ששימשה כפסיכולוגית חינוכית בעיריית לוד, בשל הבעת שמחה בעקבות נפילתם של 13 חיילים ותפילה למותם של חיילים נוספים – ובית הדין התיר פיטורים אלו, בין היתר לאור תפקידה של העובדת והיותה עובדת ציבור.
מנגד, במקרה אחר, סירב בית הדין להתיר פיטורי עובדת שעשתה “שיתוף” לכתבה (ללא הבעת עמדה אישית) המשווה בין השואה ובין הנעשה בעזה (ג’נוסייד כלשון הכתבה). במקרה זה נתן בית הדין משקל לעובדה כי העובדת לא הביעה עמדה אלא רק עשתה שיתוף, וכי היא אינה דווקא מזדהה כעובדת החברה בשיתוף זה.
אני סבורה כי במקרים, בהם ישנה סבירות כי התבטאויות העובד עלולות לפגוע במעסיק ובקניינו, למשל במקרים בהם העובד מזדהה כעובד המעסיק, אזי חופש קניינו של המעסיק, שהינו זכות יסוד חוקתית, גובר על הקבוע בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה האוסר על אפליה בשל דעה, והמעסיק רשאי להביא לפיטורי העובד.
המבחן הקובע יהיה עומק הפגיעה של מעשה העובד במעסיק, כך שככל שיהיה זה סביר כי התבטאות העובד תביא לפגיעה במעסיק – בית הדין יתיר את הפיטורים. כך גם ככל שניתן יהיה להוכיח כי התבטאות העובד מביאה לפגיעה של ממש ביחסי העבודה אצל המעסיק, ולמתחים ומריבות בין העובדים.
כמובן שאם העובד מבצע מעשה פלילי, כדוגמת הסתה אסורה ו/או פגיעה פיזית באדם אחר, אזי בית הדין ייטה לאשר את הפיטורים גם ללא בדיקת עומק הפגיעה במעסיק.
כך למשל, מעסיק כדוגמת פלאפון, שהינו מעסיק בעל היבט ציבורי לאור היקף פעילותו, הינו מעסיק שמעשי העובד היחיד עלולים להשפיע מהותית על עיסוקו, ועל כן לדעתי יש להתיר את הפיטורים.
המאמר באדיבות:עו”ד יעל דולב, מומחית לדיני עבודה