אל טקס האזכרה לזכרו של ראש עיריית אריאל המיתולוגי, רון נחמן ז"ל הגיעו עשרות בני אדם עטופים טוב ועומדים מול הרוחות המקפיאות והנוף השומרוני. נראה כאילו כולם הצדיעו לו, לרון על המפעל הזה שברא.
טקס האזכרה לזכרו של נחמן ז"ל התקיים ליד קברו שצופה על אריאל מלמעלה ויש אנשים שאומרים שהוא שומר על העיר ומשקיף עליה. נחמן, שעמד בראשות העיר אריאל כ-30 שנה, נפטר בשנת 2013 ממחלת הסרטן בה נאבק מספר שנים. נחמן נולד בינואר 1942 לאב ששימש כסגן ראש מועצת נס ציונה ולאם שהייתה בת למשפחת המייסדים של נס ציונה. בשנת 1973, הניה נחמן ממקימי גרעין "תל אביב" שיועד להקים את העיר אריאל. בשנת 1978 התמנה נחמן ליו"ר המועצה הראשון באריאל אך בשנת 1979, העביר את השרביט לראש המועצה, יעקב פייטלסון, כשהוא משמש כסגנו וכסמנכ"ל רשות השידור. משנת 1985 ועד יום פטירתו, כיהן רון נחמן ז"ל כראש עיריית אריאל, הוא נבחר לכנסת ה-13, אך לאחר שנדרש לבחור בין כהונתו כחבר בכנסת לבין תפקיד ראש עיריית אריאל, החליט נחמן לוותר על תפקידו בכנסת.
השר להגנת הסביבה ירושלים ומורשת, ח"כ זאב אלקין: רון היה לוחם שלא פחד משום דבר ולא ידע לקבל את המילה לא. הוא היה מחליט משהו ועושה. הוא ידע להתעמת עם ראש הממשלה, כשנלחם את מלחמתה של אריאל בממשלת רבין. הוא ידע להתעמת גם עם ראש הממשלה מהמחנה שלנו כשהיה צריך, בטח כשהיה מדובר בנו השרים, או בחברי כנסת. מסירות הנפש שלו והאמונה בצדקת הדרך חסרים לי מאוד בדור שלנו.
רון היה נאמן לאריאל בצורה יוצאת דופן. גם כששכב במיטת חוליו והיינו מדברים הוא לא היה מספר על מצבו הבריאותי. הוא היה אומר לי "זאב, אתה זוכר שהייתה צריכה להתקבל החלטה כזו או אחרת בנוגע לאריאל? תזכיר לראש הממשלה שעוד לא החלטתם. אני עוד מעט אקום ואבוא לכנסת ואני אראה לכם מה זה אם לא תחליטו עד אז. "זה היה רון עבורי ועבור הרבה אנשים שהכירו אותו
דמותו של רון חסרה היום במגרש הלאומי יהי זכרו של רון ברוך."
אביגדור קהלני שהגיע לספוד לחברו, ראש העיר אריאל ז"ל, רון נחמן:" רון ואני היינו חברים טובים, אני כאן בכדי לכבד את זכרו ולספר קצת על היחסים של רון ושלי." החיים הם מסלול מכשולים אחד גדול, אומר קהלני, גם בבית אבות רבים מי ישב ליד החלון בחדר אוכל, השאלה היא איך אתה עובר את המסלול של החיים. כלומר, יש אדם אחד שיודע מה קיים בתוכו וזה אתם.
"יום העצמאות 1967 נאצר החליט להשמיד את מדינת ישראל, אני הייתי מ"פ צעיר, היו לי 14 טנקים. דהרנו לרצועת עזה והיינו שם שלושה שבועות כשהמדינה משקשקת. בבוקר ה5/6/1967 קמנו לפקודה "סדין אדום", הגעתי לגבול ואמרתי לטנקיסטים:" זהו רגע היסטורי בקיומה של מדינת ישראל, בהצלחה לכולנו סוף." המשיך קהלני
כיבוש גוש קטיף :
"הטנק שלי נפגע אחרי 600 מטר ועברתי לטנק אחר, אין לי קשר עם העולם, אף אחד לא עונה. אנחנו נכנסים לחאן יונס, יורים עלינו ברחוב הראשי כמו משוגעים, אנחנו יורים בחזרה, ירי פגזים מה שלא היה מקובל אבל אנחנו מצליחים לצאת מהמקום וכובשים את המקום שייקרא בעתיד גוש קטיף, מקום פסטורלי. "
"אני יוצא לצומת רפיח ויש שם קרב קשה מאוד, אחרי שעתיים של מלחמה אנחנו מסתערים ובתוך הדיונות רואים פסים שחורים של חיילים מצריים עם הראש בחוץ בתעלות. עד היום אני נזכר בתמונה המפורסמת ממלחמת ששת הימים של הנעליים שהמצרים עזבו יחפים את אזור הקרב. הם הורידו את הנעליים וזרקו את הנשק ורצו לכיוון הים. מדובר במאות זוגות נעליים על הדיונות היפהפיות , התמונה הזו מביאה אותנו אח"כ למלחמת יום הכיפורים."
אנחנו כאן בשביל להישאר כיבוש יהודה ושומרון : " כל מי שמתנצל על זה שאנחנו כאן, אני רוצה להזכיר שהמלך חוסיין החליט לירות על ירושלים לא היו לנו חיילים שם, חוץ מחטיבה 16. הם ירו על ירושלים ומוטה גור תקף עם הכוח ולקח יומיים לכבוש את יהודה ושומרון. "
כיבוש הגולן:
"חטיבה 8 מגולני כבשה את הגולן תוך יום אחד ומאז מדינת ישראל שכחה את ההיסטוריה כשעמדנו עם אקדח ברקה מול נאצר וכמעט איבדנו את המדינה 19 שנים אחרי הקמתה ולא הייתה סיבה למלחמה הזו למעט הרצון להשמיד אותנו. "
"באל עריש נכנסנו למארב ונפלנו, שתקתי וטיפסתי לפתח הטנק, נפלתי ואז נפרדתי מן החיים.. "ככה מספר קהלני, על הרגע בו כמעט נפרד מהחיים :"וצעקתי מילה אחת" אמא!?" כי אמא יש רק אחת, הבנתי שאני עדיין חי וראיתי לפיד אש ענק, כיסיתי את הגוף באדמה ושכבתי בדיונה. קמתי מהר ורצתי לאחור, לקח שבע שעות לפנות אותי מהמארב. חברים שלי נשרפו למוות, שכבתי שנה בבית החולים סורוקה, נשרפתי בגרדה שלישית, 60% מגופי נשרפו. "
מלחמת יום הכיפורים:
אחרי שנה, חזרתי לטנקים ואמרתי :" אני עדיין יכול לתרום לקיומה של המדינה." מספר קהלני, אומרים שמלחמת יום הכיפורים היא מלחמה של הפתעה. אני אומר שלא. פיקדתי על גדוד עוז 67, היו לנו 44 טנקים בסיני. אני זוכר שערב ראש השנה, היה ביום רביעי וקיבלנו ארבעה ימי חופש. אני עליתי הביתה לנס ציונה ביום שלישי כי אחי עמנואל התחתן. בבוקר העלנו את כל הצוותים לרמת הגולן. הסיבה הייתה סכנה למלחמה מול סוריה, עשרה ימים לפני המלחמה, אז על איזו הפתעה מדברים? העלנו 44 טנקים לגולן עשרה ימים לפני המלחמה. " המלחמה מתחילה ביום כיפור אבל זו הייתה הטעות האסטרטגית הראשונה שלהם. המלחמה בגולן הייתה קשה ביותר, זכרו שהרוחב שלה 20/90 ק"מ.
חטיבה 7 עולה בערב שישי לגולן ואנחנו מרגישים בשטח סימן ברור למלחמה. אבל בתל אביב לא קיבלו עדיין החלטות. כי הנעליים שזרקו במלחמה הקודמת על הדיונות הפריעו לחשיבה. במקום לתת מכה על ידי חיל האוויר ולשבש להם את התכניות, לא גייסו מילואים ולא הקדימו מכה.
המלחמה מתחילה בגולן באופן קשה. תמיד ידעתי שהטנק שלנו הכי טוב בעולם, אבל כשהתחלנו להילחם הבנתי שזה לא נכון. הטנק שלנו גבוה במטר מהטנק הסורי, הטנקים שלהם צבועים בצבעי הסוואה ובכל טנק סורי היה אינפרא אדום והחיילים שלי בלילה צועקים אנחנו לא יכולים לעצור אותם.
לא היה לנו אינפרא אדום כי מישהו חסך עלינו כסף, קרב קשה היה במוצ"ש ובראשון בבוקר ובקרב הזה כל המפקדים כמעט נהרגו לי. רק החלק העליון בולט, כשיורים פוגעים ישר במפקד. כל רמת הגולן נופלת כפרי בשל בידיהם. החרמון נכבש תוך ארבע שעות, מתנה ממדינת ישראל, מפות סודיות ומפות קשר. הם שורפים לנו את מערכת המודיעין כולה. והם רואים את כל רמת הגולן. 25 מטוסים שלנו נפלו באותו היום והסורים שחטו אותנו.
עד הצהריים, כבר איבדנו שני שליש מרמת הגולן. למחרת, הסתכלתי על דמשק וראיתי ענן אבק, מאות טנקים סורים הגיעו בכדי לתקוף אותנו. הם הכינו את עצמם להתקפה. בבוקר, הכוח שעמד על הקו הראשון מתחיל לסגת לקו שני של ארבעה קילומטר מאחור. אני מוזעק עם שבעה טנקים לקו השני ושמונה הליקופטרים טסים מעליי יחד עם קומנדו סורי וסוגרים לנו את הדרך. ארבעה ימים לא אכלנו, לא שתינו לא יצאנו מהטנקים. הדרך מאחורינו סגורה ומטוסים שלהם מפציצים אותנו.
במצב הזה, מצלצל אליי המח"ט, ואומר שיש שינוי משימה ומבקש ממני להגיע לקו הראשון שכבר נכבש. הוא שואל כמה טנקים יש לי, ואני אומר לו היכון להודעה בלשון שגי נהור. ושיקרתי לו שיש לי 41 טנקים ואני דוהר לבלום אותם, כשלמעשה, אני נוסע עם הטנק שלי לבד. אני חושב להגיע מהצד ולפגוע בהם ועובר דרך סלעים ונתקל בארבעה טנקים סורים 25 מטר ממני.
אני לא יכול לשכוח את ארבעת העיניים שמסתכלות אליי. אני משמיד את הטנקים ובקושי מדבר ונושם. מכל הצד הסורי נכנסים כ150 טנקים וצמוד אליי אני רואה 10 טנקים ומשמיד אותם. אני מבקש מהמח"ט לשלוח אליי טנקים והוא שולח שמונה שנותרו, חמישה מהם עולים באש. אני עומד עם הדגלים גבוה ומראה לכולם שאנחנו כאן, אני לבד אבל אף אחד לא יודע את זה ואני משחק על ההרתעה.
אני משתמש בנשק האחרון שיש לי, ואומר ללוחמים שלי תסתכלו על הסורים איזה לוחמים טובים הם ואז, נתתי את המכה האחרונה ושאלתי בקשר :" יש כאן פחדנים?" והתחלנו לנוע עוד טנק ועוד טנק, ירינו כמו מטורפים והשמדנו כ-30 טנקים סוריים. מדרום, הורידו עוד 11 טנקים. ספרנו מעל 250 טנקים.
יום למחרת, כבר היינו בדרך לדמשק. אחרי 18 יום סיימנו את המלחמה, הודיעו לי שאחי עמנואל נהרג. איבדנו 2,657 לוחמים במלחמה הזו. הבושה כואבת מהמוות, ביום שהבושה לא תכאב לנו לא תהייה מדינה. ביום שזה שלא יתגייס יקבל כבוד ברחוב הפסדנו את המדינה. ביום שהנפקד ילך כמו טווס ברחוב לא תהייה מדינה.
דור הולך ודור בא ואנחנו שומרים על המדינה בתורנות, כל פעם בא תורן אחר, צריך להחזיק את הדגל מונף ואין מה להשלות את עצמנו שהשלום בדרך . הייתי עם רון בכנסת, ניסינו להביא שלום, לא הבאנו שלום כי לא אוהבים אותנו. מה יקרה כאן? אולי אתם דור העתיד יביא את השלום אבל השאלה היא אחת, איך מביאים את השלום לכאן? לא לניו יורק.
אנחנו לא מתנצלים על שהותנו ביהודה ושומרון. אני מצדיע לאיש היקר הזה לרון שהקים מפעל ענק כזה והביא את כל המדינה להשקיע כאן. אני מקווה שדור העתיד שבשבילו באתי ישמור לנו על המדינה.
לאחר שסיים קהלני את הנאום, התאספו ברחבת הקבר של ראש העיר המנוח, רעייתו דורית יחד עם המשפחה, ראש עיריית אריאל אלי שבירו וחברי העירייה ועשרות תושבים. דורית נחמן דיברה על חשיבותו של הפרט והמכלול , עלה ועץ, טלה ועדר וסיימה:" אתה ואני יוצרים גלגל שלם." המסר שמאחורי המילים העדינות, היה מסר עצמתי שהקים לתחייה את "דור המייסדים הציוני" שהקים את העיר אריאל.
דבריו של ראש העיר, אלי שבירו: השנה ההנצחה נערכה ברוח "רון בלב ואת ביד".
החיבור לזכרון נעשה דרך עבודת ידיים ועבודת האדמה באמצעות נטיעת עצים ע"י תלמידי החטיבה העליונה. שם רוחו של רון נמצאת- בעשיה, באדמת השומרון ובחיבור לקרקע. וברוח רון, אנחנו לא עוצרים ולא נחים על זרי הדפנה וממשיכים לפתח את בירת השומרון. הגבעה שלצדנו צועדת בבטחה אל עבר בניית 839 יח' דיור, הנוער שלנו הוא מהמובילים בארץ לגיוס לצה"ל, פארק תעשיות אריאל שילש את כמות המפעלים ובעתיד יותר מיכפיל את שטחו, פארק הייטק קם לצד אוניברסיטת אריאל, מרכז מסחרי נוסף יפתח בקרוב בשכונת המוריה, ואנו עוסקים בחידושים בתחום החינוך והשקעה בלתי פוסקת בחיי הקהילה. אני מאחל לכולנו לקחת מרשמי היום הזה, לאורך כל השנה "רון בלב ואת ביד" יהי זכרו של רון ברוך.