על רקע הפיגוע בחוות גלעד ביקור מפתיע בשומרון שעות ספורות לפני הפיגוע סיירה אחינועם ניני עם דגן בשומרון: דגן: "מעבר לכל המחלוקות אנחנו אחים. מצאנו אדם חם"
הזמרת והיוצרת אחינועם ניני הגיעה לביקור מפתיע בשומרון ביום שלישי האחרון. זאת לאחר שכתבה מאמר בעיתון הארץ בו ציינה כי הייתה רוצה להגיע לסייר בשומרון ובתגובה ראש מועצת שומרון הזמין אותה לביקור. לאחר שנפגשו בתל אביב הגיעה שעות ספורות לפני הפיגוע ניני לסייר בשומרון יחד עם ראש מועצת שומרון יוסי דגן, ביקרה במפעלים באיזור תעשייה ברקן שם שם נחשפה לדו קיום במקום בין ערבים ליהודים, השקיפה על תל אביב מהמרפסת של המדינה ונפגשה עם תושבים מכל השומרון לשיח תושבים ביניהם עם איתי זר מי שהקים את חוות גלעד. אלא ששעות ספורות לאחר מכן אירע הפיגוע הקשה סמוך לחוות גלעד, שבעקבותיו ובעקבות הביקור היא העלתה הבוקר יחד עם ראש מועצת שומרון יוסי דגן פוסט בנושא.
דגן ציין: "השומרון פתוח לכולם. חרטנו על דגלנו את הבאת כל עם ישראל כל מוביל דעה בארץ ובעולם לראות ולהכיר. שמחנו כשאחינןעם ביקשה לבוא והרמנו את הכפפה ולכן למרות המחלוקות במקום של הסטריאוטיפ מצאנו אדם חם עם לב רחב שמדינת ישראל חשובה לו אולם אנחנו ללא ספרףק חלוקים על הדרך".
דגן כתב בדף הפייסבוק שלו הבוקר: אפשר להתווכח, אבל תמיד- אנחנו אחים! אני רוצה לספר לכם על משהו מיוחד שקרה בשבוע האחרון. בבוקר הפיגוע במוך לחוות גלעד, ממש מספר שעות לפני, סיירה בשומרון הזמרת אחינועם ניני. דווקא לאור המחלוקות הגדולות בינינו בחלק מהנושאים, ראיתי את הסיור כחשוב מאוד וכנחוץ במיוחד בימים אלו. השיח, שכלל הסכמות וגם ויכוחים, היה מכבד וגם מרתק. שמחתי להראות לאחינועם את השומרון הפורח ולשמוע את דעותיה, גם אם לא הסכמתי עם חלקן.
במסגרת הסיור ביקרנו בין השאר ביישוב פדואל, באזור התעשייה ברקן וביישוב ברקן ונפגשנו עם תושבים לשיח פתוח ומרתק.
הכרנו אישה רגישה עם לב פתוח אשר העתיד המשותף שלנו כאן בארץ ישראל, חשוב לה ולכן הגיעה לסייר איתנו בשומרון, לפגוש ולראות בעיניים. בסוף הביקור סיכמנו לקיים סיור נוסף, ובמסגרתו עוד מפגש עם תושבות ותושבים לשיח ודיבור.
מיד כששמעה על הפיגוע, אחינועם דאגה מאד לשלום התושבים שלנו, במיוחד לאחר שבאותו היום פגשה את איתי זר, תושב חוות גלעד. דאגתה היתה כנה ונגעה בנו מאד ביום קשה זה.
אני סבור שגם ללא קשר לפיגוע, המשימה הציונית החשובה ביותר בדורנו היא בניין ירושלים, יהודה ושומרון. ודאי שלאחר פיגוע נפשע כזה, יש צורך בפעילות צבאית נחושה כנגד שורשי הטרור- לא רק המבצעים אלא גם המסיתים והמממנים מהרש"פ – לצד תגובה אזרחית ציונית אמיתית של הכרה מיידית בחוות גלעד כיישוב מן המנין ובניית אלפי יחידות דיור, דבר שיוריד את המוטיבציה של אויבנו ויעביר מסר ברור שאנחנו כאן כדי להישאר וזו מולדתנו.
אני יודע שאחינועם ואני לא מסכימים על נקודה הזו, אבל יש חשיבות עצומה בלהפגש, לדבר ולהכיר פנים מול פנים, לשתף ולהשמיע – אולי לא נצליח לשכנע אבל מה שהכי חשוב זו ההיכרות והקשר הבלתי אמצעי.
כי בעיני, האויב הגדול – של ההתיישבות בפרט אבל גם של החברה הישראלית בכלל – הוא הבורות ההדדית, כשכל צד לא מכיר את הצד השני – בסוף כולנו יהודים וכולנו אחים.
אחינועם ניני כתבה בדף הפייסבוק שלה: ביום שלישי יצאנו גיל ואני לשומרון. היוזמה היתה של יוסי דגן, ראש מועצת השומרון, וזאת לאחר שביקר בביתי. הרעיון בשני המפגשים היה להכיר, ללמוד, לשמוע ולהשמיע, ללא תיווך
אצלי בבית היה נעים ורגוע, יוסי אדם מקסים ושנון, הוא בעיקר הקשיב וגם קצת סיפר. התחלנו תהליך. היה ברור שבביקור בשומרון, יהיו יותר אפשרויות לדו שיח. וכך היה . בשומרון, ביקרנו בפדואל, במפעל טוויטו באיזור התעשייה ברקן שם עובדים יהודים וערבים יחדיו, במשרדי המועצה , ובביתה של ולרי , מזכירתו הלבבית של יוסי, שם קיימנו מפגש עם תושבים. המפגש היה החלק המרתק ביותר עבורי. סוף סוף יכולנו להיכנס לעובי הקורה, לשמוע את הסיפור האישי של כל משתתף ומשתתפת, ללמוד על אורח חיים והלך רוח, לדבר על תפיסות עולם, שעל חלקם הגדול יש אי הסכמה יסודית, ובעיקר, לדבר על חזון לעתיד המדינה הזאת, שכולנו כה אוהבים
אני מודה, לא היה פשוט. פגשנו אנשים מקסימים ואדיבים, רחבי ושובי לב, שבינינו לבינם תהום גדולה. יצאנו בהרגשה שיידרשו עוד שיחות רבות כדי לגרד את קצה הקרחון של אי ההבנה וההסכמה בינינו ולנסות להמיסה, אך ההיכרות היתה חשובה לנו, השיחה חסרת האמצעים ,הפתוחה והכנה, אם כי לעיתים קשה וכואבת, היתה עמוקה, אנושית , מכבדת ומכובדת
בשיח ישב אדם בשם איתי. הוא היה , כנראה, אחד האנשים הרחוקים ביותר מאתנו בתפיסת עולמו. התאמצתי מאד, בהצלחה חלקית ביותר, למצוא איתו מכנה משותף . מלבד אהבתינו המשותפת למדינת ישראל ודאגתנו לשלומה, לא הצלחנו להסכים על כמעט כלום.. אך הערכתי מאד את זה שהגיע למפגש מלכתחילה איתי סיפר שהוא ממייסדי חוות גלעד, יישוב שהוקם לזכר אחיו שנרצח בסמוך למקום
כשהסתיים המפגש, יצאנו גילי ואני לירושלים לצילומים. בדרך, שמענו שהיה פיגוע בסמוך לחוות גלעד ובפיגוע פצוע במצב קשה. נחרדנו ללבבנו, הבטן התכווצה. ישר חשבנו על איתי. .חיפשנו להבין מי הפצוע התקשרתי ליוסי דגן שהוזעק למקום, וליווה את הפצוע ואשתו לבית החולים. הוא כתב לי "..גיהנום"
איתי לא נפגע בגופו. מאוחר יותר ראינו אותו מדבר בכאב עצום ובלהט באמצעי התקשורת על רזיאל שבח רב היישוב שנרצח
אני מרגישה צער גדול ומועקה כבדה בליבי, אני כואבת את אובדן החיים שנאמר: "לפיכך נברא אדם יחידי בעולם, ללמד שכל המאבד נפש אחת, מעלים עליו כאילו איבד עולם מלא; וכל המקיים נפש אחת, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא"
השאלות הגדולות ממאנות לשקוע. זעקת הלב איננה מחרישה אותן, להיפך הן צפות מעלה ביתר שאת.
מצד אחד זיקתו של העם היהודי לארץ ישראל שאיננה ניתנת לערעור, מצד שני, ישמעאל ויצחק שקברו יחדיו את אברהם בחברון. אברהם ובן אחיו לוט הסכימו לפשרה טריטוריאלית למען מנוע ריב, למען השלום האנושי ולא מתוקף צוו אלוקי. עשיו שאמור היה לשנוא את יעקב ולא בלי סיבה פגש את אחיו שוב לפגישה נרגשת ומרגשת…
"חייבת להיות דרך אחרת", ככה כתבתי ושרתי ביחד עם מירה עווד. והדרך האחרת מונחת מול עינינו ומחכה שנבחר בה ונלחם עליה באומץ בכל עת שנדרש.
אם נאמץ כולנו, יהודים וערבים כאחד , את הפסוק המשותף לכל הדתות: "ואהבת לרעך כמוך", אם באמת ובתמים נעשה מאמץ להכניס עצמינו זה לנעלי זה וננסה להבין מניעים, צרכים, חלומות ושאיפות, אם נכבד ונעדיף הידברות על אלימות, אם נתקשר, נוותר ונתפשר, נוכל לשבור את מעגל הדמים הנורא ולהתחיל לחיות יחדיו ללא פחד . לחיות ולא למות.
אני מצידי, מוכנה לעשות בפועל כל מה שניתן וצריך , כי הרי השם היפה שנתנה לי אימי , אחינועם, מכתיב לי דרך: "דרכיה דרכי נועם, וכל נתיבותיה שלום״. אני משתתפת מעומק ליבי בצער המשפחה והקהילה.