דבר תורה לפרשת השבוע, פרשת מטות מסעי
צניעות ורקב מוסרי
"הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסר בעל בה' על דבר פעור" (ל"א, ט"ז)
בלעם אמר "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל". בלעם התפעל מאוד מכך שהאוהלים של ישראל אינם מכוונים אחד מול השני, אוהל הבית שמור ומהצניעות שלא להסתכל אחד כלפי השני.
שמירת הצניעות הישראלית היא אבן יסוד. מובא ב"נר למאור" :
המוסר הטבעי- יסוד מוסד הוא לבנין עולם. אחרי המבול עמדו אומות העולם וגדרו את עצמן מן העריות. והנה בא נביא הגויים, זה שהיה צריך להרבות קדושה באנושות, משיא עצה להרבות זנות ולהרקיב את העם על ידי ערעור מוסדות מוסרו. שמא תאמר מקרה הוא, צא וראה: "ושם האשה המוכה המדיינית כזבי בת צור, ראש אומות בית אב במדיין הוא" .
הפקירו בת מלך כדי להחטיא את ישראל!
שאול המלך היה בעל בעמיו, איש בנימין נחבא אל הכלים, כמה גדלה צניעותו, ועד היכן הגיעה מידת צניעות בתו. מיכל בת שאול מעירה לדוד המלך על הצורך בצניעות יתירה, שכן כך ראתה בבית אבא, זה שכלל לא התעתד למלכות. דבר זה מוכיח איך היה חינוכן של בנות ישראל. ענין פלגש בגבעה, שהסעיר את העם, אף הוא יוכיח. בפרשתנו מראה לנו התורה את הצד השני של המטבע- מצב הצניעות באומות העולם, הריקבון המוסרי במחנם.
פרשת בלעם, מוכיחה כיצד השתמשו גויים בכוחם הרוחני, כיצד נהג הגדול שבהם וממילא כיצד נהגו אלה ששמותם לא נתפרשו, המוכיחה את המצב המוסרי אצל הגויים, ומשמשת תשובה ניצחת לכל השואלים על מהות בחירת ישראל. המתאוננים והמתאוים, המרגלים והמעפילים- כל אלה הם כאין וכאפס לגבי עומק הרע המתגלה בפרשת בלעם.
ומשה, ספרא רבא דישראל, כתב ספרו ופרשת בלעם, למען ידעו דורותינו כי "חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו-ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר".
אין ספק שזהו אחד מיסודות בנינינו הרוחני, קדושת הבית, התא המשפחתי, צניעות ושמירת גדרי עריות כפי שאכן מצוה אותנו התורה "קדושים תהיו"… "ממלכת כהנים וגוי קדוש" במיוחד בתקופת הקיץ הדברים חשובים מאוד ויש לשמור על הקדושה והצניעות.
ורואים בחוש שכל אחד ואחת צריכים לשמור על עצמם, כי "אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר"?, ואין לאף אחד הבטחה, שאצלו זה לא יקרה. לכן צריך מאוד להתחזק בעניני קדושה, צניעות, יחוד, נגיעה וכו', ובכך יתקיים בנו בעזרת ה', "מה טובו אהליך יעקב".