אירועי השבוע החולף, הצהרות ההון וחקירתו של בן אליעזר, העלו אל תודעת הציבור גם את רפיסות התקשורת הישראלית שאמורה לחשוף שחיתויות ואת רפיסות זרועות השלטון האמורות למנוע אותן. כך לדוגמא לא בדקה התקשורת (לעומק) את פרסומיו של חוסני מובארק שפרסם כי בעברו העביר בסתר סכומי כסף ניכרים לבן אליעזר. האם נותר בישראל עיתונות אמיתית שחוקרת? מסתבר שלא
במאמר מצוין שיצא לאור היום (חמישי) בעיתון "בשבע", חושף העיתונאי יאיר שפירא את פרצופה של התקשורת הישראלית, שמבקרת לחפש את האמת מתחת לזרקור הפנס ול"חשוף" שחיתויות כשהן ידועות דה פאקטו ודה יורו לקהל העיתונאים המעורים בנעשה. כך לדוגמא מביא הכותב את פרשיית ח"כ בנימין (פואד) בן אליעזר שהתנהלותו הכספית ה"קלוקלת" היתה ידועה מזה שנים לעיתונאים "יודע דבר". איש מהם ומעורכיהם לא טרח ולו לרגע קט לחקור ממש, אבל ממש את הדבר. אבל נחזור אליו (ליאיר שפירא) מאוחר יותר.
כל בר דעת הבחין השבוע לפתע כי התקשורת "שמה לב" ודרכה "הוארה" גם עין הציבור לשחיתות הקיימת בפוליטיקה המסואבת הישראלית, בה נבחר ציבור אנשים, בין אם לכנסת או לראשות עיר או מועצה. פתאום האירה העיתונות לרגע קט את הצד המוצלל והאפל שבו ניתן להבחין בבירור כי נבחר הציבור התעשר מאוד ו"עשה לביתו". עקב פרשיית בן אליעזר נאלצו בחירוק שיניים יש לומר, לפרוש את הצהרות ההון שלהם, גם דליה איציק וגם חבר הכנסת מאיר שטרית. כך למדנו "לפתע" כי לזה ארבעה בתים פה ולשני שלושה או ארבעה בתים שם. וכולם, כך הבנו ישרי דרך שבשנות התנהלותם רק עשו לביתם. האם מי מהתקשורת, זו המכנה עצמה "כלב השמירה של הדמוקרטיה", תחקר, בדק ופרסם אודות העשייה לביתם בצורה מקיפה ומעמיקה? – ברור שלא וזה גם לא יקרה. האם מבקר המדינה, או ראש אגף החקירות במשטרת ישראל ודומים להם יזמו בעבר, בהווה או בעתיד הקרוב חקירה מעמיקה וחושפת של ציבור נבחרים כאלו? – מובן שלא. לכן מה הפלא שבקרקע פורייה ומצחינה שכזו גדלים לנו שיחי באושים. וכך, רק לעיתים בודדות לאחר כשנופל לקרקע פרי מבאיש אחד או שניים ומתבקע, מעוררת בנו הצחנה הבוקעת בעתה. או אז מתעוררת התקשורת ומבצעת חיסול ממוקד לגורם הבאוש ועוברת מייד לסדרו של יום. כך לדוגמה זועקים למעלה מעשרים שנה תושבים בנהרייה שכתבו אין ספור מכתבים ופנו למספר מבקרים ולבכירי משטרה אודות התנהלות כלכלית תמוהה בלשון המעטה של ראש הרשות בעירם. תלונותיהם ומכתביהם העלו ומעלים אבק על מדפי המכותבים. כך גם איש בתקשורת לא טרח ממש לבצע תחקיר עומק ולחשוף דברים. ותמיד הסיבות נכונות. חשש מאימת עורכי הדין שיאלצו את העיתונאי ועיתונו להתמודד ולהוציא כספי עתק בבתי המשפט. חוסר רצון המערכת להשקיע כספים בתחקיר שכזה ו"קשרי הון עיתון והון שלטון" של נבחר ציבור כזה או אחר.
נשוב לפואד – "ענייניו הכספיים של בן אליעזר הם סוד גלוי בין יודעי דבר, ועיתונאים הם יודעי דבר", כותב שפירא, במהלך השנים האחרונות הגישה העיתונות לציבור הרחב טעימות קטנות מהמידע. היו רמזים בלתי מחייבים, נטלי סיכון משפטי או עבודת תחקיר של ממש. בן אליעזר שיצא הישר מהצבא אל חיק הפוליטיקה, רכש לפני שנתיים דירה ביפו בתשעה מיליון שקלים. העניין סוקר, בהרמת גבות אומנם, אבל זו לא יכולה להיחשב כמאמץ עיתונאי של ממש" הוא כותב. "לפני שנתיים דלף אל היתונות הערבית ספר שכתב נשיא מצרים לשעבר חוסני מובארק, ובו הוא מציין כי העביר בסתר לבן אליעזר 25 אלף דולר בחודש. ולמרות שבפרשה זו העניין נראה כגולש הרבה מעבר לשחיתות, הסתפקה בעיתונות בהכחשה של בן אליעזר".
נחזור לראש הראשות הנהרייני – לפני שנים התעורר סכסוך קשה בינו לבין קבלן מקומי ממנו רכש ראש העירייה דירה. הקבלן יצא בהצהרות שיש בידיו מידע העלול להפליל את ראש הראשות. הסיפור פורסם בחלקו בעיתונות המקומית וגווע. הקבלן, "התאדה", נעלם לפתע מהעיר בה עבד שנים טובות והעתיק את מגוריו ואת עסקיו למקום אחר. איש לא שאל שאלות של ממש. מאוחר יותר עבר ראש העירייה לווילה לחופו של ים. שוב התעוררה שאלת המימון והיכולת בתוך העיתונות המקומית שקיבלה את הסברי המקורבים ויועצי התקשורת והעסק גווע שוב. יתכן בהחלט כי התנהלותו של ראש הראשות הייתה צחה כשלג ונקייה מרבב. אבל איש בתקשורת לא פעל, חקר ובדק ובדיוק מהסיבות שכבר צוינו כאן לעיל. כך גם אחד או שניים מהמקומונים בנהרייה, הפסיקו לבקר חריפות את התנהלות ראש הרשות ובמקביל העירייה החלה לפרסם בהם מודעות או הגבירה את כמותן.
"לו הייתה בישראל עיתונות של ממש" כותב שפירא, "רק החיבור בין העובדה ששר בכיר בממשלת ישראל התעשר בלי כל הסבר נראה לעין ובין טענתו של נשיא מדינה ערבית כי העביר לו סכומים גדולים על בסיס קבוע, היה שולח תחקירנים של כנה כלי תקשורת לעבודה מאומצת של חודשים כדי לגלות אם יש קשר בין הדברים. אבל האמת היא שלמרות שבאמתחתם של רבים מהעיתונאים בישראל היו מונחים עוד מספר רמזים עבים הנוגעים לבן אליעזר, אף אחד לא קם".