אריאל זקוקה לראש העיר עם חזון, עם ראש בשמיים שרואה רחוק ועם רגליים העומדות חזק על הקרקע. ניסיון עם תככן פוליטי הביא לבזבוז הזמן כאשר התשתית שנבנתה ואינרציה של הביצוע התחלתי אפשרו לו לתפוס את השליטה בעיר לפי העיקרון של "המורשת" עליה הוא הצהיר בלי בושה: "צריך חצי שנה ללקק את התחת של הבוחרים, כדי שארבע וחצי שנים אחרי זה הם ילקקו את התחת שלך".
מאמר דעה מאת יעקב פייטלסון
כתוצאה מזה נוצר יישוב עם ראש גדול (שירותים אזוריים מפותחים מכל הסוגים, אוניברסיטה, וכו') והגוף של קטין (הצמדות לשטחה של אריאל מערב שתופסת רק 10% משטחה המוניציפלי שעמד לרשותה ב-1985 (30 אלף דונם) ואשר ירד עכשיו לשליש – 11 אלף דונם.
אריאל לא יכולה להתפתח בהתאם לפוטנציאל הטמון בה גם כאשר בראשה עומד תחזוקן פרגמטי שבמקרה הטוב, משתדל בכל כוחו האפשרי לשמור על רמת השירותים המוניציפליים הקיימים. הרי עיר מתחילה לשאת את עצמה רק כאשר היא עוברת 50 אלף תושבים וממשיכה לגדול ולהתפתח. זה מזכיר את התפתחות העסקית של סטארט-אפ: צריך רעיון חדשני ומבטיח להקמה של העסק, בניית חברה יעילה והנפקה שלה לציבור כדי לגייס משאבים הנדרשים להתפתחותה ולהתבססותה. אם בשלב כלשהו אחרי זה נכנסים לסטגנציה – החברה מתחילה להיות חולה ועלולה להתדרדר לשלב של גסיסה איטית.
הצעתי פעם את העזרה שלי, כולל פרויקט ברמה בינלאומית וכמה רעיונות שהיו עשויים לדחוף את אריאל חזק קדימה. בהתחלה היה נראה לי שזכיתי לאוזן קשבת. אך עד מהרה הרגשתי שזה הוחלף לטיפול סטנדרטי של בירוקרטיה כאשר לא אומרים לך את זה גלויות, אך נותנים לך להבין בעדינות שאתה ורעיונותיך לא רצויים.
אצל הסינים יש כלל חשוב שאומר: לשיא התפקיד – בגיל 65 ובגיל 67 – לגמלאות… אמנם אני עדיין בכושר ויש לי יכולת לתרום מניסיוני העשיר וראש שלי עדיין מלא ברעיונות מעשיים. אך אני הפנמתי היטב את סיפורו של זאב ז'בוטינסקי על העצה שהוא קיבל פעם ממקס נורדאו: "על תנסה לעזור למישהו שאיננו רוצה לקבל את עזרתך".
|
||||||||