הציבור בישראל מוזן ללא הרף מפי דובר צה"ל ומפי מסבירי הממשלה. מידע חופשי אמין מהשטח למעט דבר הדובר, לא קיים. כתבי התקשורת התייצבו בנקודות נוחות על גבול עזה ומדווחים משם. פנייה לדובר צה"ל ולמנהל לשכת העיתונות הממשלתית לאפשר כניסת כתבים לרצועה, נותרה ללא תגובה
מלחמת עזה – דובר צה"ל ולע"מ מונעים סיקור חופשי
מלחמות הן סיפור שמסוקר ומצולם מאז העיתונות עמדה על יכולת הדפוס. גם לפני כן. ההיסטוריון יוספוס פלאביוס (יוסף בן מתתיהו) היה עיתונאי שדיווח לנו לפני 2000 שנה על מלחמות היהודים. לולא הוא, חלקים גדולים ממה שאירע ונסיבות האירועים, היו נשמטים מידיעתנו. לולא הוא לא הינו מודעים לחלקים מרובים של תולדות עם ישראל והמלחמות אם תרצו בכנען. יוספוס פלאביוס דיווח מקרוב את כל התככים והמזימות של מרכיבי השלטון וגולל ביד אמן את קורות הקיסרים ומצביאי הצבא, עליותיהם ונפילותיהם.
עיתונאות במיטבה כיסתה וסיקרה את מרבית הסכסוכים האזוריים והעולמיים בכל נקודה על פני הפלנטה. דוגמאות מעולות קיימות ממלחמות העולם הראשונה והשנייה. לולא העיתונאות לא היינו נדהמים ממעשי הזוועה במלחמת יוגוסלביה, בקוסובו או באפריקה. לולא העיתונאות לא היינו עדים בהרחבה על מלחמת ויאטנם והזוועות שבה. העיקרון הבסיסי של עיתונאות ברת קיימא הוא מגע אמיתי של העיתונאי עם השטח באמצעות חופש התנועה ויכולת הדיווח את שראו עיניו. כל אלו, מובאים אלינו מבעד למסך המחשב, נייר העיתון, הרדיו וכמובן מצלמות הווידאו.
בישראל 2014 – דובר צה"ל הוא העיתונאי היחיד שלמעשה מדווח מקרוב ומדברר את המלחמה לידיעת ציבור העיתונאים שמביאים את דבר הדובר ודבר הממשלה לידי הציבור לפי ראות עיני ראש הממשלה וצרכי הצבא. הגבול ועזה עצמה, (כלומר הסיפור האמיתי) סגורים ומסוגרים בפני אנשי התקשורת הזרה והישראלית בפרט. וכך, התקשורת הישראלית, חלקה בלית ברירה וחלקה בשמחה, מתיישרת לצו המפקד, מתעלמת מהאמת הקשה ומתגייסת לצו הממשלה, הצבא וגחמות הציבור. שידוריה פרושים על פני הטלוויזיה, רדיו, אינטרנט ודפי העיתון, כמעט 24 שעות ביממה וכתביה מסקרים ללא הרף את דבר דובר צה"ל ושליחי ומסבירי הממשלה ומטעמה. הגבול ושטח המלחמה סגורים.
הנה כך, לאורך הגבול עם עזה מצויים דוברי צה"ל השונים. הווה אומר, כתבי עיתונות שמדבררים את הדובר עם גבם אל הגבול ופניהם לציבור. עשרות אנשי תקשורת ממוקדים במספר נקודות "נוחות" לשידור שמצטלמות לא רע עם עזה ברקע. כתבינו האמיצים וטרוטי העיניים מדווחים לציבור על מלחמה בשטח עזה ומגרונם בוקע תדיר קולו של דובר צה"ל. לא רק הגבול סגור בפניהם, אלא גם הנקודות בהם מתרכז הצבא, או פורץ לשטח. גם הסיקור הזה סגור בפניהם. למעט מספר מועט של נקודות, הגישה לשטח באזורי הסיקור בגבול עוטף עזה, סגורות ומסוגרות באמצעות משטרה צבאית וצווי אלוף פיקוד המכריזים על שטח זה או אחר כשטח צבאי סגור. כל מי שעיניו בראשו יבין כי הסיקור המובא לידיעת הציבור בישראל הוא סיקור חד סטרי שבא על פי גחמות הממשלה וצרכי הצבא.
מלחמה היא עסק מסוכן. עסק מסוכן לכתבים ולצלמים, לכן מרבית כתבינו הצבאיים העדיפו להתיישר לצו השעה הממשלתי והצה"לי והפכו מזה הרבה שנים לכתבי החצר של הצבא והממשלה. לממשלת ישראל ולצה"ל זה נוח. מאוד נוח. וכך חוזות עיני הציבור בכתבים ישראליים שמסקרים ממרחק ונתונים למשמעת צבאית וממשלתית. חופש העיתונות שמבוסס על זכות הציבור לדעת, באמת לדעת, אינם קיימים הלכה למעשה. הציבור בישראל מכיר רק את מה שהוא צריך להכיר לדעת הממשלה ולפי צרכי הצבא. הנה כך, כתבי התקשורת הישראלית שהפכו לעדר של "פודלים צייתנים", מביאים לידי הציבור אמת לחצאיה ולרבעיה. בתוך עזה עצמה מצויים רק כתבי תקשורת זרה. הם, ובכך אין ספק, מנווטים על ידי החמאס ולא מורשים לצלם ולדווח את כל מה שאיננו מתאים לעיניי הארגון. בכך אין ספק. אבל הדיווח שלהם שלעיתים מוטה ומשקף תפיסה האוהדת את הצד הפלסטיני, הוא בעצם הדיווח העיקרי המובא לפניי הציבור בעולם כשמעט ממנו זולג לידיעת הציבור בישראל. והדיווח הזה משקף זוועות ומצבים קשים מנשוא. אלו עיקר הידיעות והתמונות המדווחות ומובאות לפני העולם. חלק קטן מכך זולג לתקשורת הישראלית ודרכה לציבור.הלכה למעשה הציבור בישראל מוזן באינפורמציה המגיעה ישירות מפי דובר הצבא. ידיעות הדובר זורמות אל מכשירי הטלפון, הביפר (כן, יש עוד כאלו המשתמשים במכשיר העתיק הזה), האי-מייל ומסיבות העיתונאים אליהן מזומנים כלבלבי החצר. חלק מהידיעות נמסר בשם הדובר וחלקן נמסר לפרסום כמידע "מפי הכתב" – קרי, מידע לציבור שבא מידיעתו של הכתב ולא בשם הדובר.
עם תחילת מלחמת "צוק איתן" שהחלה כמבצע ועוד תיקרא מלחמת עזה 2014, פניתי לדובר צה"ל וביקשתי להצטרף לכוחות שנכנסים. מובן כי נעניתי בשלילה. נעניתי בנימוס, אך בשלילה נחרצת. וכך העדויות המובאות בפני הציבור מובאות בדיוק לצרכי הממשלה והצבא נטו. בסופו של יום הכל מובא לידיעת הציבור בגווני שחור ולבן. יש רעים ואכזריים – החמאס. ויש הטובים, האמיצים והזכים – צה"ל. יש ציבור נאנק וסובל – הציבור הישראלי, וישנו ציבור שנאנק וסובל שלגביו העדויות מגיעות באמצעות העיתונות הזרה המצויה בעזה ובאמצעות רשתות האינטרנט המוטות בדרך כלל לכיוון "מקורבים" לפלסטינים ופעילי ארגוני הטרור. לעומתם מוצג לנגד עינינו דובר צה"ל תת אלוף מוטי אלמוז שמדברר בפנים רציניות את המתרחש ותו לא. ישראל הפכה איפה לציבור מלוכד תחת מושכות הממשלה בניצוח דובר צה"ל.
מניעת מידע בטענה לפגיעה בהלך רוח הציבור
בהפצצות בעזה נהרגו עד כה 736 בני אדם, כך לפי משרד הבריאות הפלסטיני. בהם יותר ממאה וחמישים ילדים, ומאות נשים וגברים חפים מפשע. אולם מלבד דיווח לקוני על מספר ההרוגים בעזה "התקשורת בישראל נמנעת מלסקרם", כך מתלוננים ארגוני זכויות האדם בישראל. הם צודקים, התקשורת הישראלית שהפכה ברובה לפודל צייתן המתיישר לרצון הציבור ולדבר המפרסם, נמנעת מלהביא לידיעת הציבור את הצד השני של המתרס. משתי סיבות עיקריות, האחת חוסר אינפורמציה מהימנה שבא מפי כתביה שאינם שם והשנייה מאימת השלטון ורגשות הציבור שאיננו חפץ בכך. כדי לעודד דיון ציבורי בסוגיה זו, פנה השבוע ארגון "בצלם" לקול ישראל והציע לו לפרסם בתשלום תשדיר בו מוקראים שמות חלק מהילדים הפלסטיני הרבים שנהרגו במבצע. הרדיו כמובן סירב להשמיע את התשדירים בנימוק שהקראת שמות ילדים פלסטינים שנהרגו בעזה היא "סוגיה שנויה במחלוקת", כלומר סוגיה פוליטית. אבל הסירוב לתת לילדים שנהרגו שמות הוא כשלעצמו טענה מרחיקת לכת: טענה הגורסת שיש להשתיק את המחיר העצום שמשלמים אזרחים בעזה, בהם ילדים רבים, על המבצע.
אחד מהנימוקים שמסרה הרשות לתנועת "בצלם" על החלטתה למנוע את שידור התשדיר היה נעוץ בכך שהדיווח על שמות הרוגים "מקומו במהדורות החדשות". מנכ"ל בצלם, חגי אלעד, הגיב לרשות ואמר: "מהדורות החדשות – אשר אף לשיטתכם היה עליהן לשדר את שמות ההרוגים הפלסטינים – אינן עושות זאת. בלית ברירה, אנו מבקשים לרכוש תשדירים בתשלום על מנת להשמיע לציבור עובדות אלו, אך כאשר אנו מנסים לעשות זאת, אנו נדחים בטענה שמקומן של עובדות אלו במסגרת השידור החדשותי, שם כלל אינן משודרות. זהו טיעון מעגלי שאחריתו – השתקה ומחיקה מוחלטת, בין אם בחלופה החדשותית ובין אם בחלופה אחרת, של סוגיה אנושית בעלת חשיבות ציבורית דחופה מהמעלה הראשונה". הוא לא נענה.
פראבדה ישראל
הסיקור החד סטרי בתקשורת הישראלית הגיע לרמות אבסורד נוסח ה"פראבדה" הרוסי. כך לדוגמא עומד הכתב הצבאי של ערוץ 2 מול מצלמות הערוץ ומדווח בשעות הערב, LIVE מהשטח על שיגורי רקטות מהרצועה לעבר ישראל. "אני שומע וגם רואה את היציאות", מדווח הכתב לבוש בחולצה שחורה, "ככל הנראה מאזור ג'באלייה". כאן הוא נכנס לדיווח "מקצועי" בו הוא מסביר לציבור שומעיו כי "תותחי צה"ל יגיבו בירי לעבר מקורות השיגור מטוסי צה"ל יתקיפו את נקודות השיגור". "צה"ל" אומר הכתב הצבאי בחולצה השחורה "לא יפסיק את האש עד שיחסל את איום המנהרות", הנה לכם דבר הממשלה.
הכתב איננו זקוק לאפוד מגן, הוא מרוחק ממקור סכנה מוחשית ומיידית. עם זאת, כתבים אחרים מעדיפים לעיתים להצטלם לבושים באפודי מגן, עובדה המוסיפים לדמותם נופך קרבי של אמינות בשידור. אבל, הכתב הצבאי כמו גם האחרים, יכול לדווח רק על פי שני מקורות מידע. המקור הראשון והחשוב הוא דובר צה"ל שאת קולו ומשנתו שומעים בבירור בדברי הכתב, והמקור השני מתבסס רק על מה שהוא רואה ושומע כמו גם אזרחים רבים אחרים שמגיעים מידי יום לאותה נקודה המרוחקת היטב מטווח ראייה ושמיעה אמיתית ממיקום האירוע. דוגמה נוספת – על גג אחד מאולפני הצילום מתייצב אקס קולונל ריצ'ארד קמפ, עד לא מזמן, מפקד הכוחות הבריטים באפגניסטן ומסביר לכתב החדשות בערוץ המסחרי כיצד אנשי הטליבאן השתמשו בילדים כנגד לוחמיו ומשווה את הנושא למחבלי החמאס שמציבים לפניהם את ילדי עזה. באותה עת ממש, לבוש גם הוא חולצה שחורה, באולפן מאולתר המוצב מול שערי מחנה דוד בקריה תל אביב, יושב שר האוצר, יאיר לפיד, לוחם תחנת "גלי צה"ל" בעברו הצבאי ומסביר לציבור עד כמה ישראל מוסרית וצודקת וכך שר האוצר מפרשן צבאית את מהלכי הממשלה. מול אלו יושב באותה עת באולפני החדשות של אותו הערוץ, האלוף (מיל') יעקב עמידרור, ומטיף לציבור אודות מוסריות הצבא ועל הצורך לאפשר לצבא לבצע את עבודתו עד תום. אגב, אותו אלוף רואיין יומיים קודם לכן לאתר חדשות אחר שם הסביר כי על צה"ל לשוב ולכבוש את עזה כולה.
הנה כי כך, מדווחת המלחמה לאוזני הציבור בישראל והתוצאות לא מאחרות להגיע. כך לדוגמא הציבה עיריית אור יהודה שלט ענק בו נכתב כי אור יהודה עם חיילי צה"ל ובאותיות ענק של קידוש לבנה נכתב בסלנג: "כנסו באמא'שלהם ותחזרו בשלום לאימא שלכם".
הציבור, הגיב בהתאם. בהפגנות שמאל הותקפו והוכו מפגינים, שמשות רכבי מפגינים נותצו והם כונו כבוגדים. בתגובה לכך הגה והציע השר לביטחון פנים הממונה על שלום הציבור, יצחק אהרונוביץ' רעיון מקורי, פשוט לאסור בימים אלו הפגנות כנגד המלחמה ובעד שלום ולעצור מי שמפגין ומעורר בכך מהומות.
פניה לדובר צה"ל וללשכת העיתונות הממשלתית – ללא תגובה
אתמול, יום רביעי, פניתי במכתב אל תת אלוף מוטי אלמוז דובר צה"ל ואל ניצן חן, מנהל לע"מ (לשכת העיתונות הממשלתית), והסברתי כי יש לאפשר לי ולעמיתי למקצוע להיכנס לשטחי הלחימה עד כמה שניתן על מנת שנוכל לסקר את המתרחש ולא להיות ומדיווחי צה"ל בלבד". לעומת זאת" הסברתי "מצויים אנשי תקשורת זרה בתוך עזה ושהייתם שם מכסה את שראו עיניהם בלבד. שומה עלינו אנשי התקשורת בישראל, להיות ניזונים "ממקורות" בתוך עזה ומדיווחי התקשורת הזרה המצויה בעיר. זהו מצב לא בריא ולא סביר בו על התקשורת להיות מוזנת בעיקר מפי דובר צה"ל, כשעם כל הכבוד ליושרתו ואמינותו, הוא דובר הצבא ומבעד אספקלריה זו הוא פועל. יודגש כי אומנם פנייה זו היא בשמי בלבד, אך משיחות עם עמיתי, אני משמש כאן גם להם לפה. ידוע לנו לאנשי התקשורת מהו הסיכון הטמוע והטבוע בכניסה לשטח לחימה (פציעה, חטיפה, מוות ועוד). כתבים שעובדים בשטח לוחמה מודעים לעובדות אלו ונוהגים בזהירות תוך ביצוע עבודתם. אי לכך, אבקש כי צה"ל וגורמי אכיפת הביטחון, יאפשרו באופן מוסדר ומיידי כניסת התקשורת לשטח עזה". בהמשך לכך פנו אלי מדובר צה"ל וביקשו לברר למה אני חותר, "האם אתה מתכוון לכך שאתה רוצה להצטרף לכוח צה"ל ולסקר, או שאתה מתכוון לנוע חופשי בשטח?" התעניינה החיילת. "גם וגם" עניתי לה. גם להצטרך לכח צה"ל וגם לנוע חופשי בשטח". בזאת הסתיימה השיחה ודובר צה"ל פשוט לא הגיב. ניצן חן, מנהל לשכת העיתונות הממשלתית לא טרח להגיב עד כה. למרות כך, הבוקר הוא עלה לשידור באחת מערוצי הטלוויזיה והסביר כי אין אפשרות לאפשר לכתבים לנוע בשטח משיקולים ביטחוניים כמובן וכי דובר צה"ל שוקל בימים אלו את הדבר. וכך, לאחר שוך הקרבות, כשיתבהרו ענני המלחמה, יתכן ויתאפשר לכתבים להיכנס מעט לשטח. אך מן הסתם זה יהיה בליווי צמוד של דובר צה"ל, וזאת משיקולים ביטחוניים כמובן. אנו ציבור העיתונאים ודרכנו כלל הציבור, נמשיך להיות נתונים אך ורק לחשיפת דובר צה"ל וסרטוניו. "מתחילת הלוחמה ברצועה נמנעה בידי צה"ל כניסת עיתונאים לרצועת עזה בפרט ובכלל", נכתב בפנייתי, ועוד: "נוצר מצב לא בריא בו התקשורת על שלל ערוציה, עומדת מנגד בקרוב לקו הגבול ומשדרת מרחוק ממה שהיא ניזונה ממראה עיניה". תגובת דו"צ ולע"מ, נכון לעכשיו, לא הגיעה.