נאמנות, אחדות, זהות, משמעות: רק כך ננצח מאמר דיעה ליטל הלל
נאמנות, אחדות, זהות, משמעות: רק כך ננצח מאמר דיעה
נאמנות, אחדות, זהות, משמעות: רק כך ננצח
מאמר דעה מאת ליטל הלל
לעם היהודי יש היסטוריה ארוכה ושושלת מפוארת שתחילתה בימי אברהם אבינו.הארץ הזו הובטחה לנו וכל הדתות מודות בכך. ה' הבטיח אז לאברהם: "לזרעך אתן את הארץ הזאת" (ולא, אין הכוונה לישמעאל אלא ליצחק). אנחנו העם הנבחר, ולא לא בגלל מניעים גזעניים. אלא כי עם ישראל היה היחיד שאמר:"נעשה ונשמע" וקיבל עליו את עשרת הדיברות במעמד הר סיני. העם היחיד שגם קיבל על עצמו עול מלכות שמיים ותרי"ג מצוות. לכן נבחרנו מכל העמים להיות לעם וקיבלנו את ארץ ישראל כהבטחה נצחית. מכאן השילוב של עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל. אלו השורשים שחיברו אותנו ושמרו עלינו כאומה המפוזרת בין הגויים במשך 2000 שנה.
עניין ה'נבחרות' תמיד היווה מושא לקנאה עבור שאר הדתות. זהו שורש האנטישמיות. תמיד יעטפו אותה בשלל תירוצים. אך המניע שהוביל את הגויים לשנוא אותנו, היה תמיד קנאה בעם הנבחר. הנוצרים, היו נחושים בדעתם להחליף את העם היהודי כעם שנושא על כתפיו בשורה לעולם. לכן קראו לספר שלהם "הברית החדשה" בעוד את התנ"ך כינו: "הברית הישנה". מבחינתם, עניין הגלות שימש הוכחה שה' לכאורה נטש את עם ישראל והפר את הבטחתו הקדמונית. הם חשבו שהם אמורים לרשת אותנו. במהלך השנים בגלות, הכנסייה התנכלה ליהודים. אחינו גורשו, עונו, הועלו על המוקד, ונטבחו במסעות צלב ואינקיווזיציות. בעת החדשה, נערכו גם המון פרעות ועלילות דם נגד יהודים. גם אם כביכול בשל
סיבות שונות, זה הכל היה רק תירוצים לאותה שנאה ישנה נגדנו.
כשהתעוררה הלאומיות היהודית וקמה התנועה הציונית, החלו ההתגוששויות מול המהגרים הערבים שבאו מארצות ערב וחיו בארץ תחת השילטון העות'מני. אולם, שקר יהיה לומר שהארץ הייתה ריקה מיהודים. גם כאשר רבים מאחינו, חיו בגולה, הרי שכאן חיו יהודים רבים שחיו בארבעת ערי הקודש. בצפת הייתה קהילה גדולה של קבליסטים ומחברי פיוטים. לגבי הערבים, הארץ הזו עברה הרבה כיבושים אחד מהם היה הכיבוש המוסלמי. אך זה היה עוד אחד מיני רבים של כובשים שניסו לשלוט בא"י. הארץ הייתה שייכת תמיד לעם אחד בלבד, ישראל.
חוץ מזה, שחלק מהערבים יובאו לכאן כמהגרי עבודה מטעם האימפריה העות'מנית. הם לא היו בעלי מאפיינים של עם. בדיוק כפי שהמהגרים הסודנים, לא באו לכאן כאומה. דווקא היהודים, שהיו מפוזרים בכל הגלויות, שמרו על ייחודם כעם. במשך 2000 שנה לא הפסקנו להתפלל:"ותחזינה עינינו בשובך לציון".
בתקופת המנדט הבריטי, הערבים "הגבירו הילוך". הם פרעו ביהודים והתנכלו להם. המופתי האנטישמי חאג' אמין, שיתף פעולה עם הנאצים והסית את הציבור הערבי לפגוע ביהודים. הצעת החלוקה של האו"ם ב1947, מבטאת היטב את הפערים בינינו. היישוב היהודי, שמח בחלקו והביע נכונות לפשרה, בעוד הערבים פתחו בהתקפות אלימות. עד כדי כך, שההנהגה הערבית, פנתה אליהם שיעזבו באופן
זמני את הארץ ויעברו למדינות ערב עד שהם יסיימו לחסל את "היאהוד". השיא היה עם הכרזת המדינה במאי 48'. אז כל צבאות ערב הכריזו עלינו מלחמה קשה ועקובה מדם. היום הם מתבכיינים "אכלו לי, שתו לי". על מה בדיוק? על זה שהם ניסו להשמיד אותנו ותודה לאל, זה לא קרה? על זה ששרדנו? על זה שהקמנו מדינה משגשגת בתוך 67 שנים? החוצפה שלהם עוברת כל גבול. שיגידו תודה שאנו שומרים על זכויתיהם, הרי דיי לראות מה קורה מעבר לגבול בכדי להבין שמצבם כאן מצויין ביחס לאחיהם בארצות השכנות. לא סתם אומרים שישראל היא אי של שפיות במזרח התיכון.
מה שעוד משגע אותי זה החוצפה של הנוצרים, במיוחד אלה באירופה. הם מתערבים באובססיביות בכל הקשור לישראל ולרוב נעמדים לצידם של הערבים. הם עושים עלינו חרמות ומגנים. והרי מדובר בצביעות שכן יש כל כך הרבה מדינות כמו סוריה שזכויות אדם הן רק בגדר המלצה עבורן. אז מדוע תמיד נטפלים אלינו? ושוב חוזר העניין של הניבחרות. האובססיה כלפינו יונקת מאותה שנאה קדמונית. אבל בגלל שהיום זה לא פוליטקלי קורקט, אז במקום להודות שהיהודים זה הבעיה שלהם, הם הפכו את ישראל כמייצגת את העם היהודי למוקד של שנאה, דמוניזציה ודה לגיטימציה. לא הפלשתינאצים מעניינים אותם, אלא שנאתם כלפינו.
לנוכח כל אלה, התפקיד הכי חשוב של כולנו הוא להתאחד מול כל האוייבים. להבין מדוע אנחנו כאן, מה המטרות שלנו ומה המשמעות של המקום הזה בעינינו. לא להתבייש בזהות היהודית ובשורשים ההיסטוריים המפוארים שלנו כעם. נכון, יש בינינו הרבה טיפוסים שמתביישים באותה זהות ובמה שהיא מייצגת. מדובר בחבורה שאימצה תיאוריות פוסט מודרניות תלושות מההוויה התרבותית הבסיסית. הרי אך טבעי הוא שאדם יחוש זיקה ונאמנות למולדתו ולערכים הקולקטיבים של תרבותו. אותם יצורים, בזים לרגש הפטריוטי הבסיסי. הם הפכו כל מי שציוני לפאשיסט, דתי למשיחי הזוי, מתיישב-גוזל קרקעות, ימנים-חשוכים וברברים. בחסות הנראטיבים החלולים של הפוסט מודרניזם, הערבים שרוצים להשמידנו,
הפכו ל"ילידים שהציונים הקולוניאליסטים ניסו לנשל אותם מאדמתם". הרלטיביזם המוסרי שפורח גם באקדמיה, איבד את המצפן המוסרי. אין יותר
היררכיה של טוב מול רע, אלא כולם טובים בדרכם וכל הסיפורים לגיטימיים. כאשר, עורכת דין יהודיה, מייצגת מחבל שרצח חייל ואומרת שהוא חי תחת "כיבוש", כאשר סופר כמו דויד גרוסמן אומר שהוא "מבין את החמאס" או כאשר עמירה הס כותבת מאמר שמעודד יידוי אבנים על יהודים אל לנו להתפלא שבעולם גם חושבים כך. בנוסף, אם קיימים בתוכנו קולות אנטי ציוניים מובהקים ששוללים את קיומו של העם היהודי (פרופ' שלמה זנד) שלא נתלונן שככה העולם גם חושב. אותם קולות מהווים חיזוק לתעמולה הערבית הטוענת שהעם היהודי הוא פיקציה ושלכאורה קיבלנו את המדינה מהעולם בתור פיצוי על השואה. לנוצרים בכלל, כואב שליהודים קיימת מדינה משגשגת. הם רואים בכך ניגוד לתאוריית ההחלפה. מבחינתם, מקומם של היהודים הוא במוזיאונים. לדידם, על היהודי נגזר תמיד להיות "גלותי, מסכן ולהושיט את הלחי השנייה". לכן, המדינה היהודית החזקה, הריבונית והמשגשגת תוקעת בפניהם מסמר. הם היו מעדיפים שלא תתקיים מדינת ישראל.
לצערנו, במקום להתאחד מול כל האוייבים והאנטישמים, ישנם קולות בתוכנו שמוקיעים את הזהות היהודית ומתנכרים לה. הם לועגים "למנשקי הקמעות והמזוזות", מתעקשים בכוח למכור חמץ בפסח ולהפעיל תחבורה ציבורית בשבת, הם גם מעוניינים להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה וכל מסתנניה. לכן, התפקיד שלנו אוהבי העם והארץ, הוא לעמוד על המשמר. מתפקידנו הוא להתנגד לכל התיאוריות הפסאודו נאורות ואינטלקטואליות. עלינו לעמוד זקופים מולם ומול אומות העולם ולא לפחד לומר את האמת ההסטורית, הלאומית והדתית שלנו. לא לחשוש מפוסט מודרניסטים ומספרי נראטיבים בשקל. ענייני ביטחון זה חשוב, אבל עלינו לספר לעולם את האמת לאמיתה מדוע התיישבנו בארץ ישראל ולא נאמר,
באוגנדה.
ברגע שנהיה בטוחים בצדקת דרכנו ונשדר זאת, גם בעולם יתחילו להאמין לנו. הערבים עשו בשכל. הם השכילו להתאים את עצמם לתאוריות הפוסט קולוניאליסטית הנושבות מאירופה. הם המציאו סיפור על עם עתיק שנישלו אותן מאדמתו, כאילו היו האינדיאנים באמריקה או האבורג'ינים באוסטרליה. בד בבד, השמידו עתיקות בהר הבית בכדי להכחיש את הזיקה ההסטורית שלנו לארץ. לכן, עלינו לחשוף את השקרים שלהם ולספר את העובדות האמיתיות. עם כל הכבוד לתל אביב וחיפה, באנו לכאן לא בגללן אלא בגלל ירושלים, חברון, קרית ארבע ובית אל. משם התחיל הסיפור ההסטורי שלנו. הערבים לא טיפשים, הם הבינו את מה שאצלנו מסרבים להפנים. האזורים הללו מהווים הוכחה לזיקה של העם היהודי לארצו ולכן הם ניסו לטשטש לכך כל זכר. בתעמולה שקרית, הם הצליחו למכור לעולם סיפור מפוברק וטישטשו את זיקתינו לכאן. עלינו לחשוף את השקרים הללו ולעמוד איתן מול העולם עם האמת שלנו. שהיא היחידה.
אבל לפני הכל, בשביל שכל זה יקרה ראוי שנאמין בדרכנו ובראש ובראשונה שנפנים מה אנחנו עושים כאן. עברנו הרבה תלאות במהלך ההסטוריה שלנו, ניסו להשמיד אותנו פעם אחר פעם ולא הצליחו, ברוך ה'. אסור לנו להתייאש. זה בסך הכל עוד פסיק קטן בתוך הרצף הזה. קטן עלינו. נילחם תמיד על קיומנו עד שתבוא הגאולה.
אז שיהיה לנו בהצלחה!!!
עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה!
מאמר דיעה הינו מאמר דעה אישי של הכותב ואינו קשור למערכת החדשות