צנצנות הזכוכית הזכורות היטב מבית סבתא, חוזרות ובגדול. הפעם הן לא רק במטבח.
רבים מכם בוודאי אינם יודעים אך בעבר (הלא רחוק מאד) צנצנות הזכוכית היו מצרך חיוני ושימושי עד מאד. פרט לעובדה כי היו מאחסנים בהן סוגי מזון שונים החל מריבות ותחמיצים, שווקו בהן גם מוצרי חלב וגבינות שהוצעו למכירה בצנצנות קטנות שנקראו "לבניות", עליהן היו מזדכים במכולת השכונתית. למעט השימוש המובהק לאיחסון מוצרי מזון נהגו להשתמש בצנצנות הזכוכית גם ככלי איחסון הכרחיים לחומרי חיטוי ורפואה. כך למשל כל מספרה שכיבדה את עצמה היתה מציגה לתפארת על שולחן העבודה המרכזי שלה סט בקבוקיי זכוכית בגדלים שונים שהכילו מי קולון שהרי בשעתו גברים רבים נהגו לגלח את פניהם אצל הספר. בנוסף היתה ניצבת על השולחן גם צנצנת גדולה שהכילה משחת ברילנטין שנועדה להברקת וריכוך השיער. גם בחדר האחות בבתי הספר (כן כן היה כזה פעם) לא נפקדה חשיבותה של צנצנת הזכוכית שהכילה כידוע חומר חיטוי מצחין שסייע לה בעבודה עת נדרשה לבצע בדיקת כינים לתלמידי בית הספר. נוכחות קבע של צנצנות זכוכית יכולתם למצוא כמובן גם במדפי הרוקח השכונתי שנהג לאפסן בהן כדורים ותרופות נוזליות.
למרות היות הזכוכית עתיקה עד מאד, השימוש הראשון בה מיוחס לשנת 5000 לפנה"ס. עם זאת ייצור צנצנות מזכוכית באופן מפתיע מיוחס לתקופה מאוחרת יותר. בשנת 250 לפנה"ס הפך תהליך ייצור הזכוכית לקל, זול ונגיש הרבה יותר מבעבר, והיו אלה הרומאים שהעסיקו יצרני זכוכית מבבילון וסוריה, מהם דרשו לעצב בעבורם זכוכיות בדמות כלי קיבול וצנצנות קטנות מזכוכית עדינה.
בשנת 1675, לאחר שהאנגלים החלו להוסיף תחמוצת מוליכה לפורמולה הבסיסית של הזכוכית, התקבלו כלי קיבול כבדים, מוצקים ויציבים הרבה יותר מהמקובל ואלה כמובן החליפו בהדרגתיות את הצנצנות העדינות. בעקבות המהפכה התעשייתית (המאה ה-19) טכנולוגית יייצור הצנצנות התפתחה פלאים, והתבנית המפוצלת בעלת השימוש הידני סיימה את עידן ניפוח הבקבוקים, והמכונות החצי אוטומטיות היו אלה שהביאו לעולם צנצנצות שימושיות בייצור המוניי.
בשנות ה-70 של המאה שחלפה הפכו צנצנות הזכוכית לפריט שכיח במטבחה של כל גבירה. הן שמשו בעיקר כמקומן הקבוע של קונפיטורות, ריבות ושלל כבושים שהוחמצו על אדן החלון. אלא ששני עשורים מאוחר יותר תעשיית הפלסטיק הציעה חלופה עמידה ופחות שבירה אשר דחקה את צנצנות הזכוכית הצידה. לאחרונה נדמה כי שבה וחוזרת מגמת השימוש בצנצנות הזכוכית לזירה וזאת כנראה בשל העובדה כי כלי הפלסטיק התבררו כמי שמכילים כימיקלים בשם ביספינול A, או BPA, הידועים כבלתי ידידותיים למשתמש. עם זאת, זאת אינה הסיבה היחידה לקאמבק של צנצנת הזכוכית וניתן למנות סיבות רבות נוספות המחזקות את השיבה לצנצנצת הנוסטלגית. בהיות הזכוכית חומר בלתי סופג היא מבטיחה בטיחות גבוהה יותר, היא אינה סופגת טעמים וצבע וכמובן שאין חשש לאינטראקציה עם המזון. כמו כן יודגש כי יכולת תחזוקתה והשמירה על נקיונה של הצנצנת גבוהה בהשוואה למיכלי הפלסטיק וכמובן שלכלי הזכוכית מימד עיצובי מרשים ויוקרתי יותר.
"תמהיל צנצנות הזכוכית כולל שפע רב בשלל נפחים, צורות, גדלים ועיצובים דקורטיביים המותאמים פונקציונאלית לצרכים שונים. תוספת של צנצנות מזוג זה יעניקו למטבח קריצה נוסטלגית וחמימה המעלה בזכרון תמונות, ניחוחות וטעמים ממטבחה האהוב של סבתא.. מילוי הצנצנות בתבלינים, בירקות כבושים, בעוגיות ונשיקות מרנג, בסוכריות ודברי מתיקה, בפסטות צורניות ובאבקות שונות , יהפכו אותן למרשימות ואת המטבח לבעל ניחוח וגוון מיוחד וכל זאת כמובן בהשקעה פעוטה יחסית", מסכם עדי דנון מבעלי חברת פלדינוקס.