כמו שאומרים לא הסכימו להצעתו של אולמרט, לא הסכימו להצעתו של ברק ואין הרבה סיכוי שהערבים יסכימו לקבל את תכנית טראמפ. לראשונה אנו צופים בהסכמה בין ראשי ההתיישבות לבין אבו מאזן. אומרים לא לתכנית טראמפ.
ציר 60 מהישוב עלי לכיוון צומת תפוח יעבור לידי ערביי השטחים, ישובי גב ההר, אלון מורה, איתמר, ברכה ויצהר יהפכו מובלעות בלב מדינת אויב ערבית והתושבים יוכלו לצאת מהיישובים לכיוון בקעת הירדן במזרח בלבד ולא לכיוון אריאל כפי שהיה עד עתה.
ככל הנראה יסללו שני כבישי גישה בין אלון מורה למכורה שבבקעה, איתמר לגיתית וכביש קיים בין ברכה ויצהר לכיוון קדומים. במידה ויולדת מהישוב אלון מורה תחווה צירי לידה, היא תאלץ לנסוע למכורה שבבקעת הירדן ומשם תמשיך לנסוע לירושלים בנסיעה שתימשך מעל שעה. חוסר ההיגיון בתכנית הזו מסכן את ביטחונם של התושבים מבחינה צבאית אך מונע מהם גישה לבתי חולים ולשירותים אלמנטריים.
ה"רצף הטריטוריאלי" המסתמן מהמפה הידועה עד כה, מאלץ לדוגמא את תושבי עלי שבבנימין להגיע לבקעת הירדן ולא לנסוע דרך ציר 60 כפי שהיה עד עתה. הניסיון לייצר את הרצף הזה, מותיר בשלב הזה מאות תושבים ללא גישה לשירותי חירום ולשירותים שוטפים. קיים גם סיכוי שיבוא נתניהו ויאמר לתושבי הישובים האלו יצרתי לכם רצף טריטוריאלי ואדאג לבנות בתי חולים ולחבר אתכם לשירותים ראויים.
באזור גוש עציון המפה לא פחות מסובכת, כך שניתן לראות בבירור את הכביש המיועד לרשות הפלסטינית חותך את הרצף הקיים בין הישובים תקוע, אפרת, אלעזר וכרמי צור ויוצר מובלעת בה נותרת כרמי צור ללא כביש גישה, אלא אם יימשך קן חיבור הכבישים בין הישובים האלו עם הקו המחבר לתחומי ישראל.
תוך כך יש לציין כי על פי המפה הזו, 70 אחוזים משטחי יהודה ושומרון יעברו לידי ערביי השטחים ואילו רק 30 אחוזים מהשטחים יהיו בידי ישראל.
לסיום, אהוד ברק כראש הממשלה הציע לערפאת 94 אחוזים משטחי יהודה ושומרון. את ההצעה של אולמרט משנת 2007 בה הציע להעביר לערבים 93 אחוז מהגדה המערבית כולל רצועת עזה וחילופי שטחים של 5.5 אחוזים בסמוך לרצועה, גם לא הצליחה ישראל לקדם כי הערבים סרבו לקבלה. לכן, אין כל סיבה שהערבים יקבלו את התכנית הזו.