מעל 1500 בני אדם הצטרפו לאזכרה שקיימה היום המועצה האזורית שומרון יחד עם ההסתדרות הציונית העולמית ותנועת בית"ר ללוחם האצ"ל ברוך מזרחי.
את העלייה המטאורית במספר המשתתפים באזכרה מייחסים במועצה האזורית שומרון, גם לכך שהאזכרה התקיימה באפליקציית "זום" וגם לסדרה הפלמ"ח שמביאה להערצה של בני הנוער את לוחמי המחתרות. ולהתעניינות גוברת בהם. באזכרה השתתפו לוחם האצ"ל המיתולוגי שלום מסורי, לוחם הלח"י עזרא יכין המכונה אלנקם ו יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית יעקב חגואל, מנכ"ל ברית חיילי האצ"ל איציק שמחון, סגן ומ"מ ראש עיריית נתניה אלי דלל וכן הנהגת תנועת בית"ר וראש מועצת שטומרון יוסי דגן.
ברוך מזרחי היה לוחם אצ"ל, שנולד למשפחה מוסלמית לאומנית, התגייר, הצטרף לבית"ר ולאחר מכן לשורות האצ"ל, מזרחי הוצא להורג לאחר שנתפס על ידי ערבים באזור שכם.
ברוך מזרחי נולד כחמודה אבו אל עניין, בהיותו נער, על אף היותו מוסלמי ממשפחה מוכרת בצפת, הצטרף לשורות בית"ר ולאחר מכן התגייס לשורות האצ"ל והתגייר. בשנת 1948 נלכד ע"י ערבים, שזיהו אותו ואלו הוציאו אותו להורג השליכו את גופתו במערה סמוך לישוב שא-נור שם נמצאה גופתו 19 שנים לאחר מכן על ידי חבריו, לאחר שחרור השומרון.
תושבי שא -נור שהתוודעו לסיפור המרגש ולגבורתו נשבעו לזכור אותו ולקיים אזכרה עבורו מדי שנה, זאת מאחר ואין לו משפחה שתזכור אותו. לאחר הגירוש משא -נור, לקחו על עצמם מגורשי שא -נור ובתוכם ראש מועצת שומרון יוסי דגן שגורש מהישוב איתם, להמשיך את המסורת.
יש לנו חובה לזכור את ברוך מזרחי שאין לו משפחה אמר דגן בטקס "מאז התגייר ונפל מות גיבורים לא חלף הרבה זמן ולא זכה להקים משפחה ולכן אנחנו עם ישראל כולו המשפחה שלו והסיבה השניה היא שעם ישראל ברובו מסוגר בבית, בוודאי הגיבורות והגיבורים לוחמי המחתרות, לא יכולים להגיע לאירוע הזה ועל כן זהו גם אירוע הצדעה לאותם לוחמים ולוחמות של המחתרות. כשהגיע הרב הרצוג לבקר את ברך מזרחי, כשהיה פצוע, שאל אותו מה הוא מבקש, הוא אמר אני מבקש רק דבר אחד: כשאמות שיקברו אותי כיהודי.
כשלכדו אותו הערבים אמרו לו שאם יחזור להיות מוסלמי לא יהרגו אותו אולם הוא סירב. ואמר: אני יהודי ואמות כיהודי. אנחנו בשאנור רצינו להקים בית ספר שדה לזכרו. לצערי ב 2005 תשס"ה יד זדונית גירשה אותנו מבתינו יחד עם הישובים גנים כדים וחומש. ולא זכינו להקים את בית הספר לזכרו. מאז אנחנו עולים לקברו כל שנה, אומרים קדיש, שרים שירי בית"ר, מתחברים, נותנים את הכבוד ועושים אזכרה ממלכתית כיאה לגיבור כמוהו. ברוך מזרחי אחינו היקר גר הצדק הלוחם הנועז שמת מות גיבורים על קדושת העם, אנחנו כולנו המשפחה שלך. ונזכה עוד לחזור לשא – נור לתקן את העוול הזה ונקים לך שם בית ספר שדה לזכרך כפי שנשבענו. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.
יעקב חגואל סגן ומ"מ יו"ר ההסתדרות הציונות העולמית אמר באזכרה כי "הימים האלה לפני יום הזיכרון, אחרי יום השואה, בואכה יום העצמאות, הם ימים שלכולנו ישנם מחשבות וחשבונות נפש על אותו מגש הכסף, מגש הכסף של הקדושים האלה כנו הקדוש ברוך מזרחי שנהרגו עבור הגנה עלינו כעם יהודי ועבור מדינת ישראל – נמשיך לזכור אותם, מצדיעים להם וננציח אותם – וכדברי ראש בית״ר בהמנון האצ״ל ״ למות או לכבוש את ההר יודפת מסדה ביתר״
לוחם האצל שלום מסורי ציין את הכאב שבשכחת הלוחמים שעל דמם נבנתה המדינה ואמר: "רעי גיבורי התהילה שאינם עוד, מה יודע הדור הזה על גורלם של הבחורים שנפלו באישון לילה, ונקברו כשחלב אמם נוטף עדיין משפתותיהם, רבים וטובים נפלו בדרך ולא זכו להגיע אל סופה. האחרים חזרו לאלמוניותם. כפי שבאו בחשאי, התפזרו בחשאי והשאירו את תוארי הגבורה לאחרים. מלחמת הקיום שהייתה מנת חלקם לקחה מהם את הדרך לתהילתם והם הפכו אזרחים מדרגה נחותה. כל העמים גאים בגבורת בניהם, אך לא כל העמים זכו לגבורה כזו. אשרי העם שזכה לבנים כאלה.
אלנקם לוחם הלח"י המיתולוגי סיפר על חברו אלכסנדר רובוביץ ועל חשיבות ההסברה לעם ישראל אז כמו היום: "לוחמי הלח"י לחמו קשה מאוד, הסיסמא של הלח"י הייתה "מוות לאויב – חירות למולדת", שיסתלקו מארצנו כדי להלחם לא היה צריך רק להחזיק נשק ולירות."
"כדי להלחם היה צריך להסביר לעם ישראל מדוע עלינו להלחם. הכל פעל נגדנו. נגד המחתרות. סיכנו את חיינו כדי להסביר. סיכנו את חיינו כדי לתלות כרוזים. ולהסביר את מעשינו. לצדי היה אלכסנדר רובוביץ', שעסק בהסברה. אלכסנדר היה קם בלילות כדי להסביר לנוער, רץ ממקום למקום, הוא גורש מבית הספר בו למד בשל כך, הוא רצה להלחם עם נשק. אבל לא נתנו לו לעבור לכוח הלוחם בשל כוח ההסברה שלו."
הוא נעצר ע"י האנגלים שעינו אותו וניסו להוציא ממנו מידע והוא לא דיבר. עבר עינויים נוראיים. התעללו בו וריסקו לו את הגוף עם מהלומות ואלות עם סיגריות בוערות והוא היה רק בן 16 שנים. אלכסנדר , נשרף אבל הצית להבות. הנקמה שלנו באנגלים התחזקה כל כך על מה שעוללו לו. הוא היה חברי הטוב ביותר. ראוי שהנוער שלנו ישאף להיות גיבור כמו אלכסנדר רובוביץ, אני מקווה שהנוער שילך בדרכו ויזכור אותו ואת האחרים יעלו את עם ישראל למעלות של חירות עד למעלה של הגאולה השלמה."