מאת: יעקב פייטלסון
ב-17 לאוגוסט 1978 עלו להתגורר באשקוביות שהוקמו על גבעת ג'בל מת אשר ליד כפר חארס, שלוש משפחות הראשונות: גולד, נובוסלסקי ופייטלסון. תוך חודש ימים גדלה האוכלוסייה של היישוב החדש ל-35 משפחות וכל שאר זאת היסטוריה.
כאשר חשבתי על הקמת "אריאל" כעיר המרכזית בשומרון, השתמשתי בכלים המקצועיים והניסיון שלי בתכנון, הנדסה וייצור של מערכות ממוחשבות באלסינט ובתדיראן . היה ברור לי שגם במקרה הזה צריך להגדיר תחילה את התמונה הסופית, דהיינו, להכין תכנית-אב של העיר, לפרט אותה לפי שיטת TOP DOWN DESIGN ולאחר מכן לבנות את העיר מלמטה כלפי מעלה, לפי ביצוע של BOTTOM-UP, בהתאם לשלבי התפתחותה המתוכננים. בראשית דרכי כראש המועצה של אריאל הכנתי ופרסמתי חוברת קטנה תחת השם "אריאל עיר השומרון (חזון ומציאות)" בה הצגתי את ראשי הפרקים של תכנית זו.
בהכנת מסמך זה נעזרתי ביעוץ של דוד זסלבסקי (ז"ל), מי שהיה אחראי בממשלת ישראל למבצע לפתרון בעיית הדיור בזמן העלייה הגדולה בשנים הראשונות מאז הקמת המדינה, והיה בין מייסדי היישוב שערי תקווה, במתכנן ערים ואדריכל עקיבא לומניץ (ז"ל) ובגאוגרף אורבני ניקי פרימו.
לומניץ ופרימו הציעו ללכת בעקבות תוכנית לפיתוח העיר המודרנית דוגמת "מילנו דואה" שבוצעה באיטליה, לחלק את העיר לרובעים האוטונומיים בהתאם למבנה הטופוגרפי של השטח, לבנות "רחובות הולנדיים" בשכונות ולהשתמש בכיכרות ולא ברמזורים בהצטלבויות הדרכים.
תכנית זו, אותה תכננו לבצע תוך 30 שנה, נקטעה אחרי 4,5 שנים. חסידי "העיר הקטנה והנחמדה" שהשתלטו על אריאל לא יכלו לעצור את ביצוע של התכניות לפיתוח רובעים א' וב' ושל קריית המדע. אך החלק העיקרי שלה באריאל–מערב נעצר לאחר הקמת בית המלון "אשל השומרון" אשר תוכנן להיות חלק ממרכז העיר אריאל כעיר המחוז של השומרון.
אריאל גם הפסידה את אזור התעשייה העיקרי שלה – "אריאל-ברקן" אשר נוהל ותוחזק על ידי המועצה בראשותי. כתשובה להפסד כואב הזה, בשטח בו הייתה מתוכננת הקמת שכונת "בנה ביתך" המערבית של אריאל, הוקם לאחר מספר שנים אזור תעשייה נוסף, השייך לאריאל, אך קטן בהרבה.
לשכונת בנה ביתך באריאל-מערב הייתה חשיבות גדולה מאוד לפיתוח אריאל כעיר המחוז. מימוש הרעיון שלי למקם שכונה ראשונה של הבנייה העצמית לאורך דרך שנפרצה כתוצאה מכך מזרחה עזר למשוך 14 חברות הבנייה להקמת השכונות באריאל-מזרח. לאור הצלחה של הניסיון הזה, חשבנו גם לפרוץ דרך ראשית מערבה, להקמת שכונה לבנייה העצמית עבור תושבי אריאל ועובדי מפעלי התעשייה באזור אריאל-ברקן. בכך חשבנו לאפשר פיתוח תשתיות גם לשכונות העירוניות הגדולות בין אריאל-מזרח עד לאזור ברקן. סוכם גם עם משרד הפנים שאחרי בחירות של 1985 שטחה המוניציפלי של אריאל יורחב ויכלול ברקן ועלי זהב במערב ותפוח במזרח.
אך, כאמור, תכנית זו נקטעה במאי 1985. המילים "חזון ומציאות" ביחס לאריאל כעיר השומרון הפכו לסיסמאות תעמולה ריקות מתוכן. אריאל, אשר בשנים 1981-1985 התפתחה מהר יותר מכל הערים האחרות ביהודה ושומרון, נכנסה בהדרגה לסטגנציה כאשר התפתחותן של אחיותיה נמשך בתנופה. שטחה המוניציפלי של אריאל הצטמצם בשני שליש ורק עכשיו שוב החלו לדבר על התוכניות ההתפתחות לכיוון אריאל-מערב.
נשאר רק לקוות שתקום באריאל הנהגה שתהיה משוחררת מהמורשת שהשתרשה בעיר, מורשת של שכתוב ההיסטוריה במקום המשך התנופה האדירה שאפיינה אותה בשנותיה הראשונות. חבל שבוזבזו 30 שנה בהן אריאל הייתה אמורה להגיע לגודלה המתוכנן. אך הפוטנציאל של אריאל כעיר השומרון עדיין קיים ומי שלא רק משתמש במילים שכתבתי לפני 37 שנה ובאמת דוגל בחזון שלה, יוכל להפוך אותו למציאות.